אני, עצמי ואנוכי 4.0

משפחתי ורגשות אחרות

כן כן אני יודעת שרגשות הם זכר אבל זה התאים לכותרת אז קבלו את זה~

אקפוץ ישר למים ואשאל - אי פעם הרגשתם לא שייכים למשפחה שלכם? (ספציפית כרגע מדובר על המשפחה המורחבת.)

כי כל פעם שיוצא לי לראות את המשפחה שלי מצד אבא אני מרגישה מאוד לא שייכת. עכשיו נעזוב רגע את העובדה שאנחנו המרוקאים הכי פחות מרוקאיים שתכירו, אז אני אפילו פחות. כאילו, משהו כאן פשוט לא עובד. אני אוהבת אותם והכל, אבל אלו פחות רגשות אהבה/חיבה משפחתיים אלא יותר בין מכרים.

אין לי באמת שיח איתם חוץ מעם בת דודה אחת, כשעם המשפחה מצד אמא אני מרגישה הרבה יותר בנוח ומדי פעם אפילו באמת שייכת (שייכות זו תחושה מוזרה. רוב הזמן אני לא מכירה בה או מרגישה אותה, אז להרגיש שייכת בין בני דודים ודודים מדרגה שנייה מדי פעם זה דיי נחמד בסך הכל~) ולא כמו דג בשדה מוקשים או משהו.

איך לומר... נכון הסטיגמות האלה על מרוקאים, שהם רועשים ומשפחתיים וכולי וכולי?

והסטיגמות האלה על יוצאי ברית המועצות, שהם נוקשים וקרים ומרוחקים יחסית וכולי וכולי?

אז תהפכו את זה ותקבלו את שני עולמותיי המשפחתיים - מרוקאים שקטים, מנומסים וקצת מרוחקים (אבל זה כנראה נובע מהעובדה שלא יוצא לנו להיפגש כל כך הרבה ובתכלס האחרים מסתדרים לא רע. זו רק אני האאוטסיידרית המוחלטת) וגיאורגיים רועשים ושמחים ומחבקים וחמים וכן.

לפעמים אני חושבת שזה ככה אצל רוב האנשים, שיש צד אחד שיותר מחוברים אליו מהאחר, אבל לא להתחבר ברמה שלפעמים אני לא מרגישה אליהם בכלל קרבה משפחתית זה משהו אחר. כי כולם באמת נהדרים, אני פשוט לא רואה את עצמי חלק, לפעמים, היום למשל. לא יודעת, אני שונאת לחשוב על זה (כי זה מקפיץ לי את רמת החרדה לשמיים ומעבר) אבל כשהמוח שלי מחליט לחשוב על מות משפחה (אלוהים יודע למה. באמת באמת באמת, כאילו אין לי מספיק פחדים דרך קבע) אני יודעת מה יעציב אותי יותר.

וכאן אפסיק לפני שהמחשבות שלי ידרדרו לחור השחור הזה באמצע הלילה כי לא בא לי בכלל.

אז כן. איפ. חלק קשוח, סליחה אם יש כאן טריגרים לחלקכם. הייתי חייבת להוציא את זה מהמערכות או מה שלא יהיה הביטוי.

בנושא אחר - אמא שלי ואחותי נתקעו בגיאורגיה (אחרי טיסה שלהן עם סבתא שלי ובן דוד ודודה שלי ואני לא כי צה"ל ועוצר יציאות חו"ל) כי אחותי התגלה כמאומתת, אז הן חוות את ההפגנות שיש ברחובות טביליסי ממקור ראשון ולא אגזים אם אומר שאני קצת דואגת, למרות שזה לא שם והן אמורות לחזור שבוע הבא. מצד שני יש את אבא שלי, שיעביר עוד שבוע לבד בבית כי אני בבסיס והן חוזרות רק בחמישי (ואני סוגרת שבת). ומחר לאמא שלי יש יום הולדת וממש ציפיתי לחזרה שלהן כי אחותי ואני מצאנו את המתנה המושלמת, אבל אני לא אראה אותן עד עוד שבועיים כי שוב, אני סוגרת, ואוף. אין לי כוח.

היה לי שבוע מעולה. מצוין אפילו. היה כל כך כיף עם כולם. עוד רגע אתחיל לקרוא להם 'חברים' ולא 'חברים למחלקה' או 'לפלוגה' או שאר גרסאות. אני באמת באמת אוהבת אותם. כל אחד מהם. מי שאני רואה בתדירות גבוהה לפחות. עם כמה שהם סתומים וחסרי תקנה בקטע לא סביר לפעמים, הם נהדרים.

~המשך לילה נפלא שיהיה לכולנו~

את כל הצהריים העברתי בסידור מחדש של הספרייה שלי. את התוצאה באיכות מזעזעת ניתן לראות בסטורי בעמוד האינסטגרם שלי (שמו מופיע באודות)~ אפילו נשאר לי מקום!!! (העובדה שהצלחתי להכניס 250 ספרים בחמישה מדפים דיי יוצאת מן הכלל, חייבת לומר~)

יש לי הרגשה שהשיר הזה כבר הופיע בראש אחד הפרקים :/ (לא שאכפת לי, הוא מדהים :)