שקט כל מי שכאן וסיים כבר צבא/טירונות. אני משעשעת את עצמי U^U
בכל מקרה. סוף כל סוף החודש הזה נ ג מ ר.
לא שהיה רע, כן? דווקא היה נחמד מאוד. גיליתי צדדים שלא חשבתי שקיימים בי (וגם שאני יכולה להגיע לחתיכת דציבלים).
ביום רביעי יש לי ראיון עם קצינת מיון של הנח"ל. מה שאומר - מחר בבית! אני אמורה לקבל תפקיד עד ראשון, אז כרגע רק מקווה לטוב (קצת קשה בהתחשב בעובדה שממש הלהיבו אותי שהתפנה תקן לתפקיד שממש רציתי והיום גיליתי שאין ובאסה) ולא להגיע למטבח או משהו כי אני באמת אבכה.
אני אומרת כל הזמן שאני אבכה סתם כי. אבל אני באמת אבכה אם אגיע לתפקיד מהסוג הזה (אפסנאות, שלישות, מטבח, שקם וכו'). אני רוצה שטח. והדרכה בשטח. ולא לשבת במשרד או לעשות יומיות או לא יודעת מה כל היום.
אז זה זה.
חוץ מזה - יש לי עכשיו יום בבית. אמרתי לעצמי שאנצל אותו לסיים לפחות פרק אחד של במה מאולתרת + לערוך לפחות חלק אחד מפוסט שאני רוצה לפרסם + לקרוא לפחות עוד שני פרקים מהספר הנוכחי.
האם אעשה את כל זה? שום שמץ של מושג. כמו שאני מכירה את עצמי, מחר בטח אתעורר בשבע וחצי (בבוקר), אשאר במיטה עד שתיים עשרה. אבהה במחשב עד ארבע ואז אפרוש לאנימה.
מי ייתן וזה לא יקרה~
בינתיים אני עם האלבום שממש רציתי של YES ונחמד לי בהחלט ^^ (איך אני אוהבת שאנשים מחדשים מלאי ואבא שלי פשוט לוקח הכול. כאילו, 200+ דיסקים של להקות ואמנים מדהימים! וכולם. אצלי. בחדר.)
וול, זהו.
~שיהיה לכולנו ערב נפלא~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Ngẫu nhiênנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...