אני, עצמי ואנוכי 4.0

נדפקתי אבל זה בסדר

בסלנג צהל"י: הושחלתי, תפרו אותי וכדומה...

מבחינתי אני פשוט סוגרת גם כיפור וגם שבת.

הפרט המשעשע במצב זה שאני היחידה מהמחלקה שלי שסוגרת גם שבת וגם כיפור והיחידה שסוגרת את כיפור. איך זה קרה? כל האחרים הצליחו איכשהו להתחמק.

מה הקצינה שלי אמרה כשציינתי את זה? "נו בסדר, גם אני סוגרת עכשיו את כיפור ואת שלוש השבתות הקרובות. הכל בסדר."

תגובתי: "כן, אבל את קצינה. אני חיילת בסדיר שמנסה להבין איך זה הגיוני שמחלקות אחרות מחלקות את הסגירה ואצלנו אנשים הולכים הבייתה כי 'סגרתי את השבת הקודמת'. אחי, גם אני סגרתי את השבת הקודמת. בשטח."

אבל לא אמרתי את זה כי באמת לא היה לי כוח והייתי על שעתיים שינה וגב כואב ומספיק עצבנית עליה באותו רגע כדי להבין שעדיף לא לפתוח את העניין.

אם כבר בקצינה שלי עסקינן - היא מאוד מאוד מאוד מעצבנת. ומבלבלת. ולא מובנת. ומצפה שנקרא אותיות קטנות שרק היא מכירה. ונוטה להאשים אותנו בכל דבר ולהפיל עלינו אחריות שלא שייכת לנו בכלל.

היא גם האחראית להרס יום ההולדת שלי השנה אבל זו כבר נטירת טינה מוגזמת ואני צריכה להבליג. (ועדיין - אל תשלחי אותי לחור בשום מקום ואז תאשימי אותי שלא תקשרתי, כשאני אומרת בבירור שלא יכולתי וכשההחלטה ההרבה יותר הגיונית הייתה האפשרות השנייה. פשוט אל. ואל תבואי אחר כך עם ברכת יום הולדת מאולתרת כי פתאום נזכרת בזה. זה לא עובד ככה ואני לא עומדת לסלוח לך בכזאת קלות.)

אז זה.

אה - התחסנתי שלישי אתמול. בינתיים רק היד כואבת, שזה סבבה~

סיימתי את 'כשף של דיו', שהיה נהדר ושבר לי את הלב איזה חמש פעמים (בפעם האחרונה הוא לא התאחה). לא אוהבת אותך, פנוליו. לא אוהבת אותך, קורנליה, שכותבת ספר על ספר על סופר וגורמת לעו לא לאהוב את הדמות שלו כשבעצם את האחראית לכל מה שקורה שם. שלא תחשבי שהצלחת לסקר אותי U^U

תקציר אירועים אחרונים:

הקדימו לנו את הרגילה בשבועיים אז בעצם חזרנו לבסיס ברביעי האחרון. חמישי בערב יצאנו לתרגד הכי מאולתר שנברא. כולל שבת בשטח (שהייתה משעממת למות ואחלה וחפפנו שיער עם בקבוקי מים והיה מצחיק). ישנתי בערך שעתיים בלילה ביומיים הראשונים, ואז דילגנו ועברתי לישון בנגמש וזה היה כ ל כ ך נוח. וואו. חוץ מצוואר תפוס, זה היה מדהים. שינה רצופה של ארבע שעות. נפלא.
בלילה שאחרי בכלל התפנקתי, כי זו שישנה איתי בנגמש עברה מקום. השכבתי את המחיצה וסידרתי לעצמי את השקש שישנתי עליו בין לבין ואז את זה שישנתי בתוכו מעליו והיה לי מקום להתפרש ובקיצור - אחלה של דבר.

ואז הגיעו האירועים בעקבותיהם אנחנו יכולים לקבול את המפ ואת הסמפמית גם יחד. יאיי. לא שנעשה את זה כי מן הסתם הם יצליחו להתחמק אבל:

למה את המפ - כי הוא השאיר אותנו (16 חיילים סדירים חמודים) לחכות לבד להסעה שלא היה לנו מושג מתי עומדת להגיע. בלי מים, בלי ציוד אישי (רובנו) ובלי אוכל.

למה את הסמפמית - כי כששאלנו אותה אם נוכל ללכת בשבת לנחלים או למעיינות (כי אנחנו ברמת הגולן וקיץ ויש מלא מקומות) היא אמרה שלא כי אנחנו בתרגיל וזה לא מתאים. מה עשתה החמודית? בילתה את כל שבת במאגרי מים.

כמה נפלא, הא?

שלא לדבר על הסיום הכושל. עם כל העיכובים הגענו רק לסוף הטקס. אחר כך האוטובוס חזור עצר באיזה מקום ואיכשהו (אני באמת באמת לא יודעת איך) הצליח להעמיס עליו עוד 20 איש עם כל הציוד שלהם (המעבר הוקדש גם כן לצרכי מטרה זה), מה שעיכב אותנו מאוד בדרכנו לארוחה החגיגית שחיכתה לנו בבסיס, במקום בחרמון, איפה שהיה הטקס, איפה שהיא אמורה להיות, כי הם עצלנים. הגענו שעה אחרי והאם נשאר אוכל? בקושי.
לפחות היה משהו.

וזו הייתי המרמרת שלי מהימים האחרונים. שלא תבינו לא נכון (למרות שזה בהחלט מתפרש במובן שלילי ביותר) - היה לי ממש אחלה ונחמד. משעמם אמנם, כי לא עשינו ליטרלי כלום, אבל נחמד.
אלה רק התובנות של הבדיעבד שגורמות לי לחשוב על כל העניין מחדש.

אני הסתובבתי לי עם רדיו-רמקול וכאן88 מתנגן 24/7 א. כי אני סתומה ושכחתי להפעיל נתונים אז לא היה לי אינטרנט איזה ארבעה ימים עד שהפקידה ההיא בטלפון ציינה את הפרט הזה. מה שיכולתי לעשות זה לשמוע מוסיקה ולקרוא, אז זה מה שעשיתי.
ב. כי זו ההחלטה הכי טובה אי פעם, להביא רדיו לתרגיל שטח. והוא כזה חמוד ונחמד ופשוט הנחתי אותו על ה'חלון' במבנה שישנו בו,הפעלתי וכולן היו צריכות להתמודד.

וזהו.

זהו.

כן..אה, עשיתי כביסה אצל הנגדים שלנו כי היו קצת סיבוכים ואתמול בערב אמא הגיעה לצייד אותי באוכל לקראת הצום, אז זה נחמד. סוף סוף המקרר מלא 🙃

~המשך יום נפלא שיהיה לכולנו~

נ.ב: מה תכניותיכם לכיפור?

אני עומדת לצייר על קירות של מכולות עם שותפתי לפשע, לקרוא (יש לי שלושה ספרים והם גם לשבת) ולשמוע מוסיקה עכשיו כשמצאתי את האזניות~