חזרתי למנהגי - קבלת השראה משירים.
התכנון היה לכתוב קטע של גיא ומיכאל, אבל בסוף כתבתי על נועה ויעל (דמות חדשה שמצטרפת לקאסט בחלק השני של במה מאולתרת, שאין לי באמת מושג מתי יעלה כי נתקעתי).
עכשיו, אני מאוד אוהבת את נועה ואת יעל ואת הדינמיקה שלהן. ואני דיי מרוצה מהתוצאה הסופית של הקטע, וגם מהעובדה שהוא מסופר מנקודת המבט של נועה. הרבה זמן רציתי לכתוב משהו מנקודת המבט שלה, כי למרות שהיא דמות חשובה יחסית בסיפור וזו האחראית שזוג הסתומים שלי יצליח לתפקד, רציתי לתת לה במה. ומה יותר טוב מתסכול, ומדבר, ולילה?
אל תענו לי.
הקטע נכתב, בשעתיים וחצי אמנם, אבל נכתב. ואני רוצה לפרסם אותו, אבל ספוילרים, אז אני אפרסם אותו רק אחרי שאעבור את זה בציר הזמן של העלילה. עומד לקחת זמן, אבל אני אוהבת שהוא קיים, זה גם נותן לי משהו להגיע אליו.
הבעיה היא שיש לי הרבה משהויים להגיע אליהם בהדרן (ככה נקרא ההמשך) ושום מושג איך לעשות את זה, אז נראה כבר.
~לילה נפלא שיהיה לכולנו~
- ואיך הייתן מתארות את ההתקדמות בפרויקט הנוכחי שלכן?
שלי מזעזעת, באמת. אני צריכה לתקן דברים שלושה פרקים אחרונה ואין לי כוח. שקלתי פשוט לכתוב אותם מחדש, אבל אפילו יותר אין לי כוח. אני מסוג האנשים שברגע שדבר מסוים כתוב מאוד קשה להם לשנות אותו, גם אם אני יודעת שזה יהיה יותר טוב.
השיר שהקטע נכתב בהשראתו להלן:
מודה ומתוודה, זה הפזמון שגרם לי לרצות לכתוב את הקטע~
הלכתי לסיים לצפות בפרק שהתחלתי קודם ואז לישון. ואז לקום ואז להיטרטר עם תחבצ לבסיס ולקוות שיהיה לי כוח לשבוע הקרוב ראיימן~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
De Todoנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
