אני, עצמי ואנוכי 4.0

חוזרת (כמעט) למקורות

(למעלה - השיר שהתנגן ברדיו בזמן כתיבת החלק הזה.)

~~~

תראו תראו, חזרתי לתמונה האהובה והיקרה שלי~

אני לא יודעת למה, האמת. הייתה לי אחלה בחלה של תמונה.

אגב היי שלום, אני חיה קצת מעבר ללפרסם פרק של במה מאולתרת פעם בחודש :)

אין לי מושג איפה עצרתי. הזיכרון שלי מתחרפן. דברים שקרו לפני חודשיים מאוד טריים לי בזיכרון אבל מה שקרה שבוע שעבר מרגיש כאילו עבר שנים.

אז חנוכה. כן? לא? לא יודעת, צה"ל קצת מעמעם הכל. מה שכן, הדלקנו נרות כי אחד הנגדים מסורתי וערב אחר קנינו סופגניות ועשינו הדלקת נרות של כל מי שבבסיס (ולא בקו), אז היה מאוד נחמד~

יש אנשים שאני כבר לא מצליחה להבין איפה שאני נמצאת. דיי בטוחה שזה גם הדדי. אתמול בערב איזה נהג הסתכל עליי ואמר: "מאיפה את?"

עניתי שמחימוש. כמעט שנה כבר והוא אמר שהוא לא ראה אותי מעולם.

"את מוזרה כזאת," טרח להוסיף וזוכה בחיוך גאה. לצידו, חברו הנהג (ולעתיד שנודע לי גם כגנב המזרון) הסתכל עליו ב: "תגיד לי מה אתה דפוק? למה אתה פשוט קורא לה 'מוזרה'?" וההוא אמר שזה בקטע טוב.

"אה, תודה לך, מחמאה גדולה בשבילי." לא שאם זה היה בקטע רע הייתי נעלבת. כל הפואנטה בעובדה שאני מוזרה זה מה אחרים מחליטים לעשות עם זה. אם התחברתם - מה טוב. אם לא - בהצלחה בהמשך החיים.

גם הגעתי למסקנה שקשה לי עם אנשים נורמליים(?)

הם פשוט מדברים והמילים שלהם נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהאחרת (קצת כמו הלוחמים כשאנחנו אומרים להם בפעם האלף שצריך להכניס סוללות למכשירים בבחינות. לא משנה.) ואני פשוט מהנהנת ומהמהמת תוך הליכה ואחר כך המוח שלי מקיא הכל החוצה. זה לא שזה לא מעניין אותי, זה שיש לאנשים נטייה להיתקע על דברים במשך שעות. שעות.

אולי זה מציק לי כי אני גם כזאת שנתקעת על דברים במשך שעות וימים וזוכרת פרטים שוליים לחלוטין שסיפרו לי. ואז תוהה לגביהם בקול באופן הכי חסר טאקט שאפשר בנוכחות אותו אדם. לרוב זה מכוון, לפעמים לא.

האם חוסר טאקט מכוון נחשב חוסר טאקט?

שאלה רצינית.

בכ"מ, בחודשיים האחרונים אני קוראת לאיטי את טרילוגיית all for the game ואוקי, מה. לעזאזל. עובר. על. כל. אחד ואחת מהדמויות בספרים האלה.

מה.

מה.

מה.

ריקו. תמות. ראמן.

אנדרו וניל, אנא מכם, דברו כמו אנשים שיודעים לדבר ולא בחידות. אני רוצה להבין יותר מחמישים אחוז מהשיחות שלכם, תודה.

ניקי. אהובי הנצחי, תישאר כמו שאתה ואל תיתן להם לדכא את שמחת החיים שלך.

רֶני, את נהדרת.

ברגע שאבין איך ווימאק חושב, העולם ככל הנראה ייחרב.

אחלה ספרים. המטרה לכרגע היא לסיים את האחרון עד סוף החודש, אבל הם מתחילים לייאש אותי באמת.

על הדרך קראתי את פרויקט רוזי ואת להתאהב בסנט מרטין, כי מי אני שאומר לא לקומדיה רומנטית וקומדיית טעויות רומנטית? ודרמה דרמה דרמה. אני אוהבת דרמה, כשאני בטוחה שיש לה סוף טוב~

בכללי החודשים האחרונים היו נחמדים ואף נסבלים למדי. מן הסתם, היו לי את ימי ה 'עופו לי מהעיניים. אין לי כוח לאנשים. לכו. לכו. לכו. ביי.' אבל סך הכל היה סבבה.

נראה לי שלאנשים שאני עובדת איתם מתחיל להימאס ממני, אבל אולי זו רק אני ואולי בכלל זו אני שנמאס לה מהם. אפשרות סבירה בסך הכל.

כבר סיפרתי על משחק השירים שהאחראי נשקייה אצלנו ואני משחקים מדי פעם?
אז יש כזה. בינתיים הוא מוביל, אבל היו לי כמה ניצחונות קטנים ונחמדים.

מה שכן, כשאני חוזרת הבייתה בסופשים אין לי כוח לליטרלי כלום ושום דבר. אני אומרת כן לחברה ששואלת אם נוכל להיפגש ומבטלת אחרי שעתיים במסקנה שאין לי כוח להפעיל יותר מהשרירים הנחוצים לחיות.

אה, ונוסף על הכל - ספוטיפיי עשה סיכום שנה וניסה להחליט מה הטעם המוסיקלי שלי. אני לא מסכימה עם הרוב, אבל ניחא~

~תם הג'יבריש התקופתי~

משהו מיוחד שעשיתן לכבוד החג?

אני קניתי שני ספרים מבוקדפוזיטורי אתמול, כי נכנסה משכורת והחלטתי להיות פזרנית פעם בחיי. היום יצאתי הבייתה מוקדם יחסית, אז אחותי ואני יצאנו לפיקניק תוצרת בנדיקט והיה מאוד מאוד נחמד ^~^