זהו.
זה כל מה שיש לי לומר.
נדפק לי המחשב ועכשיו אני לא יכולה להיכנס לאף דפדפן (בגלל איזה עדכון של משהו שאני לא מבינה בשיט). ואני ממש צריכה מוזיקה עכשיו ולא מספוטיפיי עם פרסומות כל דקה.
חוץ מזה חרא בכללי, אבל את זה כבר אמרתי. ואני קוראת עכשיו את אבני הסליחה, שהוא מהמם אך מתסכל קצת יותר משאני יכולה לשאת כרגע.
מכירים את זה שאתם על סף דמעות מספק אבל זה בכלל לא מהספר? המחשבות פשוט גולשות למחוזות אחרים ומה שקורה בעלילה לא תורם לעניין, אז אתם על סף דמעות?
אז זה.
~I've got nothing else to say~
אבל כל העניין באמת מתחיל להימאס עלי. מתי מגיע השלב הזה בדיכאון שיוצאים ממנו? אני מחכה.
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
De Todoנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
