אני, עצמי ואנוכי 4.0

אני והתאילנדים

חמודים והכל, אבל טעם במוסיקה? פחות.

בעקבות העובדה שאני אחת ממיעוט הבנות במצפה שלא אלרגית למנגו, עבדתי היום בבית אריזה בכנרת.
עובדים איתנו תאילנדים (כמו בכל מקום בערך) והם באמת חמודים.
הבעיה מתחילה כשהם מביאים איתם רמקול וממש משתמשים בו, כלומר היום.

מה היה?
עבודה נחמדה. עבודה חביבה. קיפלתי ארגזים ומדי פעם עברתי לארוז כשהיה מה.
פתאום התחלתי לשמוע שירים.
הייתי ממש אחלה עם זה כי היה שם הוטל קליפורניה וזומבי ועוד כמה חביבים. אחרי כמה שירים רגועים ויפים וחלקם ככל הנראה בתאילנדית ראיתי את ההוא שעבד איתי על המשטח עושה משהו בטלפון, כנראה מחליף שיר. מכאן הכל התחיל להידרדר. שמענו גרסאות קאבר של שירי פופ (חלקם טובים וחלקם worth it) של איזה הרכב תאילנדי (ניחוש מושכל) שהיו חצי אנגלית חצי תאילנדית וזה היה. פשוט. אכזרי.

בשלב מסוים הבעלים בא ואמר לנו שאם ל' (מישהו נחמד שעבד איתנו) יצטרך אישפוז, זה בגלל השירים שלנו.
אנחנו הסתכלנו עליו בכזה: "אלה לא אנחנו. הרמקול של התאילנדים."
נראה לי שדני הצדדים היו בהלם.

אז זהו. אחרי ההפסקה זה המשיך, אבל איכשהו התפתח שיח בינינו לבין ל' אז היה נחמד יותר~

~יום טוב שיהיה לכם ושינה נעימה לי~

(על אוטובוס לקרית שמונה כי שובר שגרה וכו')