אני, עצמי ואנוכי 4.0

רנדומלי AF

הבה נתחילה~

כל מודגש זה נושא, תרגישו חופשי לדלג לכם :)

משחקי הסלבס

אחותי החליטה לשים לנו פרק של זה איזה ערב וכל המשפחה התמכרה. זה נהדר. קווין הארט נפגש עם כל מיני מפורסמים בשיחת זום ועושה איתם משחקים משעשעים. זה פשוט שעשועון אינטרנטי, ממש אותנטי כי הם פשוט מדברים בוידאו ויש משימות. נהדר, בקיצור. יש פרקים יותר ופחות מצחיקים (פרק 2 מושלם. בכיתי מצחוק), אבל הקונספט מעולה~

אחותי ואני מתחרפנות בלילה

אני צריכה לפרט?

זה קורה מדי פעם, שאנחנו פשוט משתגעות לגמרי. כל פעם זה אחרת, את מה שקרה היום אני לא יודעת אפילו לתאר, אז אשאיר את זה כהתחרפנות התחרפנותית. אני נכנסתי להתקף צחוק. אחותי נכנסה להתקף צחוק וההורים לא הבינו מה קורה.

ההתלהבות המוקדמת

שכל הציוד אשכרה נכנס לי בתיק.

ואז האכזבה כשקלטתי ששכחתי מגבת, נעלי ספורט, סנדלש ושמיכה :( (יאמר לזכותי שכל השאר באמת נכנס לי במוצ'ילה של 65 ליטר, וזה אמור להיות ציוד לשבועיים לפחות~)

אז אני אגיע עם שני תיקים. עדיין עדיף על מזוודה.

הבעיה בצה"ל

אני לא יכולה להיות משוגעת יותר T_T

זאת אומרת, אני יכולה, אבל בעתיד. כשארגיש בנוח עם מי שאיתי, וזה יכול לקחת הרבה מאוד זמן. בעיה. זו בעיה כי במבט ראשון לא מבינים שאני משוגעת, אני עושה רושם ממש ולחלוטין נורמלי (יתרון או חיסרון זאת לא נדע), ואז כשאני מרגישה בנוח ויוצאים הפאקים הקטנים אנשים ממש מופתעים מזה :(

מעולם לא היה לי שעון

ועכשיו קניתי אחד כי צריך לטירונות, ואין. לי. מושג. איך. מתפעלים. את. החייזר. הזה.

איך מכוונים אותו בכלל? שום מושג.

איך עושים סטופר? שום מושג.

איך עושים אור? גיליתי ממש במקרה, זה נחמד.

מהלעזאזלאניעומדתלעשותבטירונותשמישהויסבירלי?

הגוף שלי צוחק עליי

הוא כזה: "אה, אז לא תהיי במחזור כשאת מתגייסת? טוב, ניתן לך בעיה אחרת."

*הוא הלך על הפה. לעזאזל איתו. עכשיו יש לי משחת שיניים מיוחדת כי ככה.*

הוא כזה: "אה, אז את לא לחוצה לקראת הגיוס? אוקי."

*אין לי מושג לאן אני מתגייסת, איפה אני עושה טירונות, כמה זמן ואם יש איתי מישהו מהגרעין*

בקיצור, אני וגופי ביחסי אהבה-שנאה שכאלה.

טיול לילה במדבר יהודה

סיפרתי שאני יוצאת אליו. לא זוכרת אם סיפרתי איך היה (אבל נראה לי שכן, אז אעשה את זה קצר).

היה מדהים. מדהים מדהים מדהים. אין מילים בפי לתאר כמה אני אוהבת טיולי לילה. יש רגע מסוים בו לא משנה כמה אני עייפה, להירדם זו לא אופציה (ולא רק כי אי אפשר. כי אין. הגוף עבר את שלב ההירדמות. עייפים אבל ערים). יש מצב סביר מאוד שאיזה חצי שעה ניקרתי תוך כדי הליכה. היו לי הזיות עייפות, זה בטוח (הייתי בטוחה שצל של אבן זה עקרב. כל כך התלהבתי עד שהתכופפתי לבדוק והבנתי שזה רק צל), אבל היה כיף כיף כיף. ולראות את המנזר נשטף בהדרגה באור השמש הייתה חוויה חוץ גופית (כנ"ל לירידה אליו ואז העלייה לצד השני ואז חזרה לנקודת העצירה והכל כמעט במדרגות).

במה מאולתרת

וכאן גם אסיים.

הלכתי לכתוב עוד פרק כדי שיהיו לי חמישה בטיוטה לפני האחד של מחר~

~המשך לילה נפלא שיהיה לכולנו~