אני, עצמי ואנוכי 4.0

חוויות האתמול

בהמשך ישיר לחלק הקודם:

בחרתי בטיול.

ישנתי בערך שלוש שעות והתכנון היה להשלים שעות שינה בדרך הלוך, אבל גילית שאוספים אותנו וזה היה מביך (בדרך חזור כבר לא הצלחתי להחזיק את עצמי).
היה מאוד מאוד נחמד וכולם ממש שמחו לראות אותי, מה שדיי הופתעתי ממנו.

המסלול היה מהמם, מרהיב ביופיו, ירוק במיוחד. שכחתי כמה יפה הסביבה של ירושלים, במיוחד בחורף. והיה מזג אוויר מושלם. מ ו ש ל ם.

הייתי בטוחה שאני אלך לבד כל היום, כי חוץ ממני לא היה אף אחד בגילי כי כל הילדים בצבא או בבית אחרי חודש בבסיס או סתם לא רוצים להגיע, אבל זה לא קרה. דיברתי איתם וזה הרגיש ממש בגובה העיניים, רובם שאלו על הגיוס וחלק על השנת שירות ובאמת נהניתי מהשיחות האלה. היו רגעים שטיילתי לבד, כמובן, אבל לא הרבה כמו שחששתי ואני שמחה על זה.

מתברר שלקח לנו הרבה זמן יחסית, אבל זה כנראה בגלל ההפסקות. נראה לי שברגיל הם הולכים עם הפסקה אחת וכאן היינו קבוצה גדולה יחסית אז עצרנו מדי פעם לצמצם פערים. אה, אמא שלי ממש נלחצה בבוקר שאין לנו מה להביא לאכול, אז היא קנתה מלא דברים. בסוף הגענו וכל מה שהשאר הביאו אלה קופסאות אוכל של ארנבים (משמע ירקות). היה משעשע.

הו, ראיתי חרדון ענק ונחש.
את החרדון קלטתי ממש לפני ירידה לאיזה פארק מעיינות שהיה על הדרך ונתקעתי איזה חמש דקות בניסיון לצלם תמונה טובה שלו (הצליח בערך. הוא ברח ככל שהתקרבתי). כשהגעתי גיליתי שדאגו לי, כי כל האוכל היה אצלי בתיק (תודה לך מקרב לב על הדאגה, אמא).

את הנחש כמעט פספסתי. רק ראיתי משהו ספירלי בצבע חול גולש מסלע ונעלם מאחוריו והבנתי שזה היה נחש. הוא בטח נבהל מאיתנו XD

המ, זהו נראה לי. כמו שציינתי, ישנתי רוב הדרך חזור, למרות שהתפתחה ברכב שיחה מעניינת למדי (לא זוכרת על מה. ניקרתי בשלב הזה). היו שירים טובים כי אבא שלי והאבא השני היו אחראים על המוסיקה~

***

כשהעירו אותי ברגע שחזרנו הייתי כזה: "שיט, תכננתי לישון קצת לפני המפגש. עכשיו אני לא ארדם."

כמובן שנרדמתי. שמתי לעצמי שעון לשבע כדי שיהיה לי זמן להתאושש.

איחרתי בכל מקרה, מן הסתם. הייתי מורעבת. אבל בסופו של דבר הגעתי! היה אחלה, לי לפחות. בקושי יוצא לי להגיע למפגשים האלה כי או שכולם יצאו כשאני נשארתי במצפה או שסתם אין לי כוח, אז אולי אמת המידה שלי קצת שונה, אבל היה לי נחמד. וההוא במכולת מכר לי את הסיידר ורק אז נזכר לשאול אם יש לי 18. אמרתי שכן. הוא לא ביקש תעודת זהות. זה טוב, אני מתקדמת (או שסתם לא היה לו אכפת).

בכל מקרה, היה מאוד נחמד לפגוש סוף סוף את אייקו ועוד כמה חברים שלא ראיתי מיליון שנה בערך.

ואז חזרנו הביתה, וראיתי את סוף הפרק של המירוץ, ואז גם את הנינג'ה, ואז לישון כי וואו. הייתי עייפה.

היום התעוררתי בעשר, אבל חזרתי לישון עד לפני שעה בערך. נראה לי ירד כאן גשם איזה שלוש שעות רצוף, לא צוחקת.

~המשך יום נפלא שיהיה לכם~