אני, עצמי ואנוכי 4.0

הינני חיה

מפתיע, הא?

אני יותר באינסטגרם סו. כן. אין לי ממש כוח לכתוב דברים ארוכים (אם אני כי עדיין מוצאת דרך לעשות את זה גם בסטורים).

בכל מקרה, כן. חיה. עדיין עובדת באותו מקום (חור נידח אי שם ליד אילת), אבל היי - עוזבת בסוף החודש לטובת קרבה למרכז וטיסה.

אני רוצה לכתוב פה מלא דברים אבל באמת שאין לי כוח (וזו לא עוד אחת מהפעמים שאני טוענת שאין לי כוח ואז מוצאת את עצמי על אלף שלוש מאות מילים. הלוואי, אבל התחסנתי היום ולשם שינוי דווקא כן כואבת לי היד. וזה משום מה משליך גם על היד השנייה. לא יודעת. מוזר. עד מחר זה יעבור.

לענייננו - בשלושת החודשים האחרונים (סוף פברואר כזה אז אלה יהיו ארבעה חודשים סופ"ש הבא) אני עובדת במתחם אירוח בתור טםטםטם חדרנית!

כי זו עבודה מועדפת וזה היה או זה או תמרים וכבר בשנת שירות גיליתי את שנאתי הרבה לעבודה בתחזוקת מטעי תמרים סו. צוות ניקיון ונוי היר איי אמ.

זה היה דיי בלתי נסבל בשבועות הראשונים. זה עדיין בלתי נסבל מדי פעם, אבל לפחות התחברתי עם אחת מהקבלה (חברת קיבוץ שיש לה תרנגולות בבית אז שלשום כשאפיתי עוגיות וגיליתי שהמקרר הקפיא את הביצים היא הביאה לי כמה.) וגם עם הבוסית, שכמו שאבא שלי החליט לקרוא לה: "האישה שהפכה את עורה." עדיין הופכת אותו מדי פעם, תלוי במידת העומס ובכמות השטויות שאני ואחרים עושים. בעיקר אחרים. אני פשוט איטית.

איטיות זו השטות שלי.

עבודות שדורשות זריזות והספק גדול פחות מתאימות להלך הרוח שלי, איך נאמר. או ליתר דיוק, אני פשוט לא בנויה ללעשות דברים מהר. חוץ מכתיבה והקלדה. אני אפילו קוראת לאט. זה כאילו יש לי השהייה תמידית ואני פועלת על 0.5 דרך קבע. 

אז בשלב מסוים נמאס לי. עבדתי בצוות עם העובד השני והוא עושה חדרים בטיל. אבל כאילו, ממש טיל. מהר. כאילו רודפים אחריו. ודיי גרוע. ונמאס לי שכל פעם אני חוטפת על דברים שהוא לא עשה טוב או לא עשה בכלל. באתי למנהלת משק וביקשתי לקבל סידור אישי (אקא לעבוד לבד), תוך ציון מקדים והדגשה שאני איטית בהרבה ולוקח לי יחסית הרבה זמן לסיים חדר, אבל שאני מעדיפה לקחת אחריות מלאה על עצמי ולא לדאוג לטעויות של אחרים.

היא הסכימה.

ועדיין כל כמה ימים (כל יום, אם לדייק) מתעצבנת שאני עובדת לאט ולא מבינה איך בזמן שאחרים סיימו ארבעה חדרים של ארבעה אני עשיתי שלושה זוגיים. ואני כאילו: "אבל אמרתי לך. אני איטית." ויש לי ימים אפילו יותר איטיים. יש לי גם ימים טובים, לפעמים אני מסיימת אפילו שישה חדרים ביום. אבל יש ימים שאני בקושי מצליחה לעשות ארבעה בלי להרגיש שאני עומדת להתעלף מחום (כי חם פה להחריד). מדי פעם היא מבינה. מדי פעם היא בלחץ מדי (גם אם יש ליטרלי אפס כניסות ביום מסוים. אפס. היא מתעצבנת שאני עובדת לאט. אבל למה אני צריכה לעבוד מהר אם אף אחד לא באאאאאאאאאא)