אני, עצמי ואנוכי 4.0

תשומת לב, בבקשה!

הסבב השני של תחרות הסוף אצל אירה שאני לא מצליחה לתייג פתוח לקהל הרחב ואני לא רוצה שהוא יתבטל אז יאללה, אוצו רוצו לשלוח קטעים. הפתיח ממש נחמד, אוקי? הוא חמודי כזה ואפשר להמשיך איתו לכל מקום שרק רוצים, באמת.

זהו לנושא העיקרי של החלק הנ"ל.

***

הייתי היום עם אמא שלי ואחותי במוזיאון תל אביב לאמנות. ראינו את התערוכה של קונס ואפשר לומר שהדולפין טאז פח זבל מה שזה לא יהיה הפך לאחת היצירות האהובות עליי. היו שם מיצגים כל כך מרשימים :O והרעיון, מורכב הרבה יותר מדי לאחת כמוני שלא מבינה יותר מדי בתולדות האמנות ובאמנות הפופ וכו' וכו'~

חוץ מזה נכנסנו גם לתצוגת A.S.A/P שהיא ככל הנראה האהובה עליי עד כה במוזיאון הזה. היא וואו. באמת וואו. ראיתי בזה אפילו משהו פסיכולוגי, על היצירה לעומת הרעיון והיוצר בזמן החשיבה על הרעיון ואוקי. כשההוא הסביר לנו מה אנחנו בעצם רואות קיבלתי סחרחורת קלה, אבל! לקחתי דפי הסבר (שניים. לא יודעת למה, אבל לקחתי שניים) ואני עומדת לעבור עליהם כדי להבין יותר טוב מה היה כל מה שהיה שם.

כמובן שלפני שהגענו הובלתי את אחותי ואותי בטעות למוזיאון ישראל, שנמצא בכלל בצד השני של העיר, וכמובן שעדיין הקדמנו את אמא שלי כי ככה זה בבית.

אכלנו קערות סושי מגניבות שכאלה וזה היה כל כך טעים. רק - למה השרימפס מצופה? שרימפס זה טעים. למה להרוס? ותזכורת לעצמי לבטל גם את הבצל להבא. אבל היה טעים :O

אחרי האוכל אחותי ואמא שלי חזרו ואני המשכתי בשיטוטי לכל אורך דיזינגוף (כמעט. הרצון היה להגיע לטיילת, אבל הייתי צריכה להספיק לרכבת). מצאתי חנות מרצ'נדייז אסיאתית וצילמתי ל aiko2u שתקנא. קלטתי אותה רק בגלל החלונות ולא היה לי שום שמץ של מושג איך נכנסים, כי זה נראה מתחת לאדמה, ואז חזרתי קצת אחורה וראיתי את המדרגות.

נכנסתי לשלוש חנויות ספרים. באף אחד מהן לא היה מה שחיפשתי, מן הסתם. גיליתי שהפסיקו להדפיס ספר שאני רוצה לקרוא :( עזרתי למישהי לקנות ספרים  לנכדים שלה וזה היה ממש נחמד. הרגשתי שעזרתי במשהו XD

קניתי גלידה בגולדה כי למה לא ואיך אפשר שלא? סוף סוףףףףףףףףףףףףףף הם החזירו את הלוטוס. סוף סוףףףףףףףףףףףףף

ואז! התברר שאמא שלי בדיוק סיימה לעבוד, כך שלא חזרתי הביתה ברכבת. גם שמענו שירים כמעט כל הדרך חזור, אז זה היה מאוד מאוד מאוד נחמד. היא חזתה בי מתה מצחוק אחרי שסיפרתי לה על רעיון 'מועדון 28' שלי (אם מישהו עוקב אחרי  ספר הרעיונות שלי ואיכשהו זוכר אותו) וגם בהתלוננות המתמדת שלי על הא ועל דא וכו וכו. היה נחמד מאוד, בקיצור.

ולבסוף, רגע השיא של היום - ההגעה הביתה.

השתלשלות האירועים בעשר דקות:

אני: *נכנסת* "שלום!"
אבא שלי: *מכין אוכל* "תראי מה הבאתי."
אני, בדיוק קולטת את הספרים וביניהם 'אריק רקס': *צווחת אושר* "מה? איפה מצאת את זה?"
אבא שלי: *המום מעט מהתגובה*: "ברמת ישי ברחוב."
אני: *בהחלט לא מקשיבה* "אתה מודע לכך שזו סדרת הילדות שלי ואי אפשר למצוא אותם?"
אני  שוב אחרי שקלטתי גם את 'מנהרות': *צווחת אושר נוספת* "הולישיט אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"
אבא שלי, משועשע למדי: "תיארתי לעצמי שתהיי שמחה, אבל לא חשבתי שעד כדי כך."
אני: *מקפצת לי עם שני הספרים האהובים עלי ביד* "זה כי אלה שני הספרים הראשונים של שתי סדרות הילדות שלי ולא מוכרים אותם כמעט."

אני כשאמא שלי וכשאחותי ירדו כל אחת בתורה למטבח: *מנופפת מול הפרצוף שלהן בספרים* "אתן רואות את זה? תראו מה זה. תראוווו!"

אני ידועה בתור אחת שלא מתלהבת יותר מדי מספרים שמגיעים, כאילו. סבבה, מגניב והכל. מתה על הספר הזה, נפלא שהוא הגיע. אבל! לא כל יום מגיעים אלינו שני הספרים הראשונים של שתי סדרות הילדות שלי (אריק רקס ומנהרות), וזו כבר סיבה למסיבה. וואו. אני מאושרת. מזמן לא שמחתי כל כך לראות ספרים חדשים בבית. ואו.

גם הצלחתי לדחוס אותם איפשהו בספרייה, אבל אין לי מקום לשום דבר יותר וזה עצוב T_T

וזהו. צפינו יחד בגמר של המירוץ וצרחנו יחד כשיעל ויוסיאל זכו, כי ווהו!!!!! מגיע להם לחלוטין~

~אמממ כן. יאללה לילט~

לא לשכוח לשלוח קטע לתחרות: הסוף! יש עוד יומיים (או ארבעה? יש הארכה של יומיים, זה אני יודעת. לא שמתי לב לתאריך)~

כואבות לי העיניים, ראיתי 'חברים לכיתה' בפעם האלף בערך ואני ערה מהבוקר (לא קורה יותר מדי), אז אני אלך לישון ברשותכם :)