אני, עצמי ואנוכי 4.0

הצפנו קצת

וול וול, אם לא חוויות מהמצפה אז חוויות מהבית :)

~~~

נסענו לצפון ליומיים! זה מצחיק שאני אומרת נסענו לצפון, כי הפעם באמת נסענו לצפון ולא סתם הזרחנו~

התחלנו בהיסחפות במורד הבניאס על אבובים. היה משעשע ביותר. מצחיק להפליא וקפוא להחריד. טוב, למה עוד אפשר לצפות מאחד ממקורות הירדן? הוא מגיע מהחרמון. המים קרים. זה היה ממש כיף, בקיצור, ממליצה+++ פשוט הבאנו אבובים מתנפחים כאלה, חנינו באיזה חניון שם והלכנו קצת קדימה כדי לעקוף את המפל לפני שפשוט נכנסנו פנימה (הלם קור קצר כי המים באמת קפואים) ונסחפנו עם הזרם של הנחל, עד שהגענו למקום בו הקיאקים כבר פעילים ויצאנו (ואז חזרנו להיסחפות נוספת).

אני בעיקר ישבתי לי בניחותא על הגלגל, אבל ניסיתי כל מיני צורות בתקווה שאצליח לנווט טוב יותר. נתקעתי בתוך סבך ענפים כי אבא שלי ואני נאלצנו לחכות לאמא שלי ולאחותי כי הן היו פשוט איטיות. במקום להיאחז בגזע המשכתי לשוט לי לענפים ואז פשוט נכנסתי לתוך הסבך. קצת כאב. מאוד הצחיק. וממשיכים~ אני פשוט נסחפתי לי עם קצב הזרם והרבה חתירה וכיוונונים כדי לא להיתקע ביותר מדי מכשולים בדרך (עבד טוב בנסיעה הראשונה. בפעם השנייה לא הצלחתי להתחמק מהענפים שהיו במים ובום! התנגשות). המים היו רדודים רוב הזמן וזה היה קצת מציק כי אי אפשר היה לשחות, אבל לא נורא. פיצינו על זה בציפה ^^

היו כל מיני תכנונים בנוגע למה נעשה אחר כך, אבל החלטנו לנסוע למלון. עכשיו, זה קטע מרכזי מאוד: אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שנסענו המשפחה למלון בארץ. ככל הנראה אילת לפני משהו כמו עשר שנים. יאפ. שום מושג איך מתנהלים בבתי מלון. זה היה מאוד מוזר. מאוד יוקרתי. מאוד משונה. מישהו שם אוהב טראנסים (הסטיגמה היחידה שלי על דרוזים היא שהם אוהבים טראנסים). כולם שם היו ממש חמודים, באמת. הבעלים נתן לאבא שלי איזה ליקר פירות טרופיים שהיה ממש טעים ורציתי גם, אז ביקשתי ממנו כי ניחשתי שהוא פשוט לא חשב שאני בת 18. הוא אמר שרק אם אבא שלי מרשה, מה שאישש את חשדותיי, ואני אמרתי שזה בסדר. ואז אבא שלי תהה איך שתיתי את זה כל כך מהר והסתכלתי עליו בכזה: "אבא, זה ליקר. לא וודקה ארבעים אחוז." ואז הבנתי שההורים שלי עדיין לא מודעים לעובדה שכבר שתיתי כמה פעמים השנה ואופסי.

אז המלון היה מהמם. באמת מהמם. אחד היפים שהייתי בהם (לא שיש יותר מדי מבחר, כן? הייתי בערך בשישה כל חיי). והאנשים היו נחמדים בטירוף, ברמה שהרגשתי קצת הרבה אשמה כשלא היינו רעבים בארוחת ערב כי היינו סתומים ואכלנו יותר מדי כמה שעות לפני. זה היה טעים,  אבל נאלצנו לבקש את הכנאפה לקחת לחדר וזה לא היה לי נעים בכלל -_-

היום - השעון המעורר שלי העיר את כולנו בשש בבוקר כי אני סתומה ושכחתי לכבות אותו (לפחות זה היה אחרי שהזזתי אותו, אחרת הוא היה מצלצל בארבע וחצי). כיביתי אותו. אני חזרתי לישון. אמא שלי ואחותי לא. העירו אותי ואת אבא שלי בתשע כי ארוחת בוקר וכי יש מה לעשות היום.
אני אוהבת ארוחות בוקר של בתי מלון. אין מה לומר, הן תמיד טעימות. הרגשתי בגן עדן כי היה מלא לבנה XD