הספר.
אז נשארו כמה דקות להפסקה לפני שנחזור לעבוד וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה הספר שאני קוראת עכשיו (שפת הפרחים) וכמה עצוב לי וכמה אני רוצה שדברים באמת יסתדרו בשביל הדמות הראשית כי היא סבלה כל כך הרבה ועד שסוף סוף דברים טובים התחילו לקרות כמובן שיגיע משהו ויהרוס הכל.
זה ספר נפלא, דרך אגב, אני בחלק האחרון כרגע (טחב. כעיקרון זה מבשר טובות אבל עדיין) והלב שלי כואב מחמלה ורחמים וגראנטטטטטט וזהו.
בלי ספוילרים. אני לא עושה ספוילרים. קראתי את הספר ומנקודה מסוימת ידעתי בוודאות מה קרה ורציתי כל כך להגיע לחלק הזה כבר. ואז הוא הגיע וזה פשוט נורא ואני ממש מקווה שתהיה איזו סגירת מעגל שתסדר את הבלאגן הזה -_-
~חמש דקות להפסקה. יאללה ביי~
עריכה: אז סיימתי את הספר ואני לא יודעת מה אני מרגישה. באותו רגע בהיתי בכלום ולא ידעתי מה לחשוב. עכשיו, אחרי כמה שעות טובות, אני בעיקר שמחה שקראתי את הספר הזה. הוא נפלא ונוגע בנושאים כואבים וכאובים שאני אישית מאוד התחברתי אליהם (לא מזדהה, אולי חלקית בעניין המיזנתרופיה, אבל מתחברת כי ונסה הביאה אותם לידי ביטוי בצורה כל כך יפה ועמוקה שאי אפשר שלא). ממליצה בחום~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Разноеנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
