אני, עצמי ואנוכי 4.0

פרק 11

שבדיוק סיימתי איתו, מהווה את גורם הביטוי העיקרי לכך שאני כושלת.

אני לא אוהבת אותו, אבל אם ארצה לשנות אותו אצטרך לשנות שלושה פרקים אחורה, ואת זה אני לא רוצה לעשות כי זה חשוב (כאילו, שיניתי מספיק דברים. לפחות את ההתנקשות אני רוצה להשאיר). אני גם מרגישה שאני הופכת הכל להרבה יותר מדי דרמטי שלא לצורך. כאילו, אני סתם גורמת לתלאס לסבול כי זה נחמד.

חוץ מזה הבנתי גם שנכון הפרקים האלה של השיעורים והכל? אין לכם מושג על מה אני מדברת אבל שיהיה, בקיצור - הם יותר חשובים משחשבתי. העובדה שויתרתי עליהם גרמה לכל מיני בעיות מידע לצוץ (וגם חסרה לי דמות מאוד חשובה לעלילה), דמות עם אישיות שאני מאוד אוהבת בקושי מקבלת זמן קריאה (סליחה איזבל >-<) ותלאס וקאס לא ניהלו שיחה שחשוב שהם ינהלו *לפני ארוע מסוים שאמור לקרות ממש עוד כמה שעות*.

אז איך לומר... אני שוקלת לשכתב את השכתוב כי הגעתי לשלב בו אני מעדיפה את המקור על פניו.

למה אני בעייתית?

אני יודעת שמה שכתבתי עד עכשיו טוב, רק הפרקים האחרונים קצת בעייתיים, ועדיין אני לא אוהבת את זה. נמאס לי מסנטימנטליות ופרפרקציוניזם ומחוסר ביטחון טוטאלי. ואני לא רוצה לשכתב את כל השכתוב, רק את הכמה פרקים האחרונים. אבל אני לא רוצה לשכתב את הפרקים האחרונים כי הם חשובים.

אה דרך אגב, גיליתי גם שאני נוראית עם זמנים. שבעה פרקים ליומיים זה הרבה יותר מדי. עזבו את זה, ארבעה פרקים ליום זה יותר מדי. יכול מאוד להיות שזה לא יותר מדי, כי קורים מיליון ואחד דברים תוך כדי (באמת מיליון ואחד דברים. לא צוחקת) ואני לא יכולה פשוט לעבור עליהם ברפרוף כי הם חשובים. למה יש לסיפור הזה כל כך הרבה קווי עלילה שמישהו יסביר לי? אני לא אצליח לכתוב אותו ולתת לכל אחד את רמת ההתעמקות שמגיעה לו וזה מעצבן אותי. למזלי אחד עומד להיגמר עוד פרק או שניים (ואז יתחיל אחד חדש כי כמובן).

מישהו בבקשה יכול ללמד אותי לתכנן לפני שאני כותבת? כי אני לא טובה בזה. יש לי תכנון אחד - והוא החלוקה של הסיפור לחלקים ומה קורה בכל חלק. חוץ מזה זהו. כלום. נאדה. אני לא מצליחה. כל פעם מחדש אני סוטה מהתכנון ואז כועסת על עצמי ואז מחליטה פשוט לא לתכנן, אבל אז זה קורה ואני שוב כועסת על עצמי כי אני מתפזרת יותר מדי.

למרות ש... בכלל לא בטוח שאני מתפזרת. יכול להיות שאני דווקא ממש על המסלול הנכון וזה רק הראש שלי עושה בעיות. אבל בשביל זה אני צריכה חוות דעת חיצונית ואין לי ממי לבקש חוץ מאייקו שבצבא ואין לה זמן ואני לא מתכוונת להציק ושייני (שבתכלס רואה נרוטו עכשיו, אז כאילו, shinyshahaf אנא ממך אני צריכה עזרה). והמשפחה שלי היא לא אופציה, כי פשוט לא.

נכון אני תמיד אומרת שתיאורים זה החלק שהכי קשה לי בכתיבה? אז אני משנה - זמנים. זמנים זה מה שהכי קשה לי בכתיבה. לשמור על רצף הגיוני.

זו הייתה פריקת התסכולים של אחת שמנסה להוציא את עצמה ממחסום כתיבה ולא מצליחה. הצד החיובי בדבר - סיימתי את פרק 11 סוף סוף.

~שיהיה לכם המשך ערב נפלא וסופ"ש רגוע~

פססססססט העליתי המלצה חדשה בספר המלצות מוסיקה :)

פססססססט קחו שיר: טוב אל תקחו כי מתברר שזה אלבום מלא. אופס. קחו בכל מקרה:

פעם ראשונה שאני שומעת את זה. דווקא חמוד~