אני, עצמי ואנוכי 4.0

אני אדם חיובי בסך הכל~

חיובית בחיים... חיובית לקורונה...

באמת מפתיע שלא נדבקתי עד עכשיו (למרות שאני נוטה להאמין שהשפעת של שנה שעברה הייתה קורונה לא מודעת)~

בכל מקרה, אנשים כל הזמן שואלים איך אני מרגישה והתשובה נשארת אותה תשובה: אחלה ממש, רק קצת מצוננת.

האם כדאי לעמיד פנים שאני מרגישה מאוד רע? ואז יביאו לי דברים נחמדים לאכול ולשתות (נגיד קיבלתי קודם גלידה מדודים שלי. זה היה מאוד נחמד מצידם) :/

נע. אני אשאר עם האחלה ממש ואקווה שביום חמישי הבדיקה תצא שלילית ואוכל לחזור לבסיס (אמנם לא לסגירת שבת שציפיתי לה אבל לפחות בראשון).

זה היה מאוד משעשע, כל הסדירים של נשק-אופטיקה (למעט אחד, שזה ארבעה) אצלנו נדבקו.

הנגדים לא כי: אחד תימני (אני גזענית אני יודעת, אבל הוא אומר על עצמו סו)
                          השני עם מערכת חיסונית מברזל.

ואז יש אותי, שבאמת בהלם שזו פעם ראשונה שאובחנתי עם הדבר. באמת. מדהים לדעתי. כאילו, מערכת החיסון שלי בקושי קיימת. מילולית. יש לי מחסור חמור בתאי דם לבנים (נניח שהנורמה היא בין 4K ל 10K, אז יש לי 2350 בממוצע), אז כאילו, איך? איך בדיוק לא הייתי עוד בבידוד?

לא שאני מתלוננת, חס וחסיסה.

אני עוד אשתגע השבוע. וואו. שוקל לשבור מחר בידוד ולצאת לטייל קצת בשדות, בכל מקרה אין שם אף אחד. אבל אולי ירד גשם גם מחר ואז זה באסה, כי גם שלישי אמור להיות גשום וכאילו, אני צריכה לזוז. לזוז. לרקוד הלילה (כן נו, המוח שלי עובד בשירים. לא מכוון).

בכל מקרה, אתמול (היום לפנות בוקר, ליתר דיוק) כתבתי לי באופן מסודר עובדות או דברים שעומדים לקרות בחלק השני של במה מאולתרת (תזכורת לעצמי: לערוך את הפרק האחרון של חלק א ולסיים עם זה רשמית היום) וחשבתי פתאום:

במקור - תכננתי לחלק את הסיפור לשני חלקים. הראשוןן כשהם בבית הספר והשני כמה שנים אחרי, כשהם נפגשים מחדש.

אממה, קרה הדבר והחלק הראשון יצא הרבה פרקים (שזה נחמד מאוד, הכי הרבה שלי עד עכשיו בכל סיפור שכתבתי, אבל) ונגמר בצורה דיי דרמטית (אני אוהבת דרמה. זה היה מתבקש. לא להרוג אותי) וחשבתי לי... אולי אקטע את זה לגמרי? כאילו, אהפוך את החלק השני לסיפור המשך.

בעיקרון.

זה נראה לי הגיוני למדי, כי התכנון הוא שהחלק השני יהיה באותו אורך בערך כמו הראשון (שזה משהו כמו שלושים פרקים) ונראה לי מאוד מאוד מוזר שיהיו בסביבות השישים פרקים בסיפור שלי בווטפאד, במיוחד עם הקונספט הזה.

אםםםם הייתי כותבת מלכתחילה את הסיפור בצורת מעברי זמנים, כשתקופה אחת מסופרת מנקודת המבט של גיא והשנייה משל מיכאל (זה רעיון נהדר. נשמר לשכתוב עתידי.), אז היה נראה לי נכון להכניס הכול כספר אחד.

אבל זה מחולק בעלילה.

וזה מחולק מאוד ברור.

אז לא יודעת.

עצות? עזרה? כותבת במצוקה קלה?

אממממ כן. אז זה זה.

בנושא אחר לגמרי: צפיתי היום, שוב, בסרט "הזדמנות שנייה" (the blind side) ואוקי. אוקי. א ו ק י . כבר ציינתי שאני אוהבת את סנדרה בולוק?

לא?

מציינת זאת בזה הרגע.

והסרט הזה הוא פשוט- נפלא. מחמם לב. מעורר  רצון להיות אדם טוב יותר. וואו. יש אנשים כל כך טובים בעולם, מה היינו עושים בלעדיהם. וואו. כן. אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים תראו אותו.

האמת שקלטתי שבזמן האחרון נכנסתי למעין תקופה כזאת ששום דבר לא מעניין אותי. זה שאני לא מוצאת  מה לראות לא חדש לי, כי מעולם לא הייתי אדם של סדרות (יכולת התמדה בקרשים, באמת), אבל כן של סרטים. ועכשיו אני גם לא מוצאת סרטים, כי הכל או רציני מדי או שטותי מדי ואין קומדיות רומנטיות שמעניינות אותי, וזה באמת לא סביר שיקרה. אז. המ.

אני צריכה המלצות (שהן לא young royals תודה רבה ולהתראות. אמורה. כן. שמעתי אותך. נראה. שישה פרקים זה באמת מעט.) 

לסדרות - עדיפות לעונה אחת עם מעט פרקים ובאנגלית. (לא כבדה מדי. בלי אנשים מתים. אני יודעת, דרישות גבוהות.)

סרטים - באמת לא משנה לי האורך, אבל שלא יתחילו חלש כי את גאווה ודעה קדומה צפיתי בשתי ישיבות ולקחו לי שלושה חודשים. אנימציה זה טוב. אנימציה זה אחלה. גם, בלי אנשים מתים. עדיפות גדולה מאוד לקומדיות רומנטיות (ואם לא קיים בנטפליקס אז אשמח לקישור) או אקשן  מגוחך. נגיד אני צריכה לצפות בסרטים של טרנטינו.

וגם ספרים - האמת שכאן אנשים יכולים למות, אבל רק אם זו פנטזייה ומצוין מראש בתקציר כדי שאדע לא להיקשר לדמויות יותר מדי. כל ז'אנר. הכל. באמת הכל. רק שיהיה מעניין. אה, ואם יש הומור אז לא של טרי פראצ'ט או דגלאס אדמס בבקשה? (התחלתי את בשורות טובות ואני פחות במוד כרגע)

תודה מראש לכל העוזרים והעוזרות. תרגישו חופשי לכתוב גם את כל רשימת הצפייה/קריאה. יש לי הרבה שעות ומעט מאוד מה לעשות.

~המשך לילה נפלא שיהיה לכולנו~

מתחביבי, לברבר את החיים בפרקים של הספר הזה ולצפות שתצליחו לעקוב.

איך עבר יומכםן?