אני, עצמי ואנוכי 4.0

חלק ללא כותרת 122

המטרה שלי כרגע היא למצוא חינה.

ואז למרוח אותה על השיער.

ואז להפוך למשהו קרוב לאדמונית.

אבל לא באמת.

הקטע של האדמוניות (חה. שם משפחה של גיא זה אדמוני. הלכתי.)

החינה כן.

ידוע לכם איפה מוכרים את האבקה?

שאלה קצת מוזרה. אני יודעת, אבל אשמח לעזרה~

בכל מקרה, שמתי לב שבזמן האחרון אני כותבת פה חלקים בתגובה לשירים שמתנגנים לי ברקע אבל בלי באמת קשר לשירים. כאילו שירים מסוימים מזכירים לי את ווטפאד ואת העובדה שלפעמים נחמד לכתוב פה, למרות שבתכלס אני כבר לא באמת קיימת. אז מדי פעם זה נחמד, לכתוב לעצמי (כי בבירור אף אחד לא קורא את החלקים בספר הזה יותר, ואם כן אז אנא הראי.ה את עצמך~) בלי באמת לדעת מה.

גם נגיד, יש לי מלא מלא מה לספר (כמו למשל, שקיבלתי תעודת הצטיינות מחלקתית. לא בטוחה כמה זה אומר משהו כי זה לא איזו תעודה עם חתימת מגד או משהו, פשוט הערכה של המפקדים והקצינים שלי. ויכולתי לראות על הפנים של שאר החברים למחלקה שאני בהחלט לא הבחירה המתבקשת לדעתם [או לדעתי, לצורך העניין. אבל כן שמעתי את חברי לתחום אומר את השם שלי כשהקצין שלנו ביקש שנזרוק ניחושים {ואני אמרתי את שלו, אם כבר מדברים.}  ואפשר לומר שדיי צפיתי את השם שלי ברגע שאמרו ש: "לא תמיד עבודה צריכה להיות באור הזרקורים, לפעמים גם שקט והליכה מאחורי הקלעים בעלי אותה משמעות." והעובדה שהקח"ש ממש הסתכל עליי באותו רגע, ועדיין לא באמת חשבתי שאקבל. עד שהוא אמר שזו אני ואין לי מושג איזה פרצוף עשיתי אבל בהחלט אחד מופתע.) ורוב הזמן אין לי באמת כוח להשקיע בחלקים ארוכים שמפרטים מה עבר עליי בכל יום או שבוע או חודש שעוברים כמו פעם.

פעם הייתי כותבת מגילות שלמות על הכלום יודע מה כי פשוט נהניתי לכתוב ולכתוב ולכתוב בלי קשר לחיים על החיים ומה שביניהם ואנשים היו צועקים עליי מלמטה לרדת לאכול כי מתברר שחלק שתכננתי רק לעדכן בו על התקדמותי באיזה פרויקט הפך למאמר באורך 3K מילים על איך ישבתי על גג המצפה בסופה או טיול בן שעה וחצי לשדות או השבוע שהיה וכולי ובום! עברו שעה וחצי בהן כל מה שעשיתי היה לכתוב ולכתוב ולחפור על חיי.

מה שזה לא יהיה שאני כותבת פה מתחיל להיראות כמו הספד, אז כאילו, דעו שזה לא. יש עוד 78 חלקים עד לסיום הספר הזה ואני עומדת לפרסם כל אחד ואחד מהם, גם אם בעוד שנתיים תצוץ לכם התראה מאיזה ספר נשכח שבדיוק הגיע  לסיומו.

אשמח לתשובה בעניין החינה, הבנתי שזה עושה פלאים לשיער והשיער שלי בהחלט זקוק לפלא (ואם משחת בוץ זה מה שיעזור משחת בוץ זה מה שיהיה), וגם שתספרו לי איך עוברים עליכם החיים עד כה?

כן, תזמון לא סביר לשאלה כי התפרסם כאן חלק לפני בדיוק ארבעה ימים, אבל משום מה כל משך זמן כזה מרגיש כמו נצח, ואולי זה חלק מהעניין.

בנושא אחר, אני דיי מאוד מאוד תקועה עם 'הדרן' (ההמשך של במה מאולתרת). כל דבר שאני כותבת נראה לי לא מתאים ולא קשור (למרות שחוסר קשר זה בדיוק מה שקורה שם כרגע, ועדיין) ובמסמך אחד אני בפרק 7 ובאחר, שפתחתי לפני כמה ימים כי נמאס לי, אני בפרק 2 אבל אין לי באמת מושג מה אני עושה (ואל תגידו לי שזה כי אין לי אאוטליין, כי האאוטליין המטומטם זה בדיוק מה שהביא אותי לפקפק בהכול כרגע -_-) וקצת נמאס לי, אבל לא באמת כי אני מאוהבת בסיפור הזה ובדמויות שלו ואני יודעת שאחרי שאסיים את הדרן, אתחיל לשכתב את 'במה מאולתרת' כי עלה לי רעיון חדש למבנה הסיפורי שיכול להפוך אותו לכל כך הרבה יותר טוב ואותנטי, אבל עד אז יכתבו הרבה מאוד מילים ויולחנו הרבה מאוד שירים ואולי אפילו אגיע לחלק 200 של הספר הזה, מי יודע~

זהו. הגיע הזמן לטיול עם הכלבים, לאחר שכתיבת חלק זה (581 מילים נכון לכתיבת המספר) לקחה עשרים דקות :)

~המשך ערב וסופ"ש נפלא שיהיו לכולנו~

כמובן, השיר שגרם לי להגיע הנה מלכתחילה (אם אמצא אותו, עברו איזה ארבעה):

רק אני או ש the palms ממש השתלטו על הפלייליסט שלי לאחרונה? (רק אני. זה הפלייליסט שלי, אחרי הכול~)

(רק עכשיו שמתי לב ששכחתי לכתר את החלק, אז נשאיר אותו כ'חלק ללא כותרת 122')