לפני שבוע בערך נכנס לי ג'וק למוח ואמרתי לעצמי שאכתוב במחברת ואז אתמצת גם כאן כי למה לא ואז כתבתי במחברת אבל לא היה לי כוח לפתוח את ווטפאד ולתמצת גם כאן, כי עצלנות ובתכלס אף אחד לא קורא את זה אז אם כבר כתבתי במחברת למה שאטרח לכתוב גם פה?
בכל מקרה, אעשה זאת עכשיו, כי יש לי כוח.
אני מנגנת בפסנתר. לא משהו מקצועי, חובבני לחלוטין, אבל מנגנת. הפסנתר שלנו בן יותר משבעים ועבר את כל הדרך מגיאורגיה לארץ עם סבא וסבתא שלי כשהם עלו לארץ, אז יש לי סנטימנטים לא קטנים אליו. אבל הוא גרוע, ולא כיוונו אותו כבר עשור, והחדר שהוא נמצא בו הפך לקליניקת ציפורניים של אחותי והכל ערום עליו וכבר הלך לי לאיבוד ספר תווים של בטהובן וזה ממש מבאס, אז אני מרגישה שככל שהוא יישאר שם יותר ויותר דברים יתפקששו ואני אתעצבן ואז אהיה עצובה ואז יהיה לי ממש רע ומבאס.
אבל - אני אוהבת לנגן. ואני רוצה לנגן. ואין סיבה שלא. אבל גם אין סיבה להשאיר את הפסנתר אם הוא דפוק ובקושי מתפקד וליטרלי עומד על עשרה מטבעות של עשר אגורות (אני אפילו לא צוחקת). ושוב - אני אוהבת לנגן.
אז שבוע שעבר נסעתי לתל אביב לשבוע הספר ובזמן שנשאר עד שייפתח סיירתי לי בדיזינגוף סנטר.
בדיזינגוף סנטר יש סניף של כלי זמר.
בכלי זמר יש פסנתרים.
ועיניי נחו על איזור הפסנתרים החשמליים.
זה פסנתר לכל דבר, אבל חשמלי. לא צריך לכוון אותו. אפשר לחבר לו אוזניות ולנגן מתי שרק רוצים בלי להפריע לאף אחד. הוא עולה פחות מ 10K שקלים (3,500-7,000 וזה בתקציב.) והוא קומפקטי למדי.
מה שכן, אם אקנה פסנתר חשמלי אני ארצה אותו אצלי בחדר. אם אני רוצה לשים אותו אצלי בחדר אני צריכה לעצב את כל החדר מחדש, או לפחות קיר וחצי ממנו. מה שאומר - להעיף את הארון.
להעיף את הארון זה דבר שאני רוצה לעשות כבר שנים, ועכשיו זה אפילו ריאלי כי ההורים שלי קנו ארון חדש ועל כן - כל הבגדים שלהם שאוחסנו אצלי כבר לא מהווים מטרד. ואני רוצה את הארון הישן שלהם. זה אפילו מתאים במידות - מטר ועשרים זה חצי מהקיר שלי וישאיר לי עוד מטר ועשרים להכניס בו פסנתר וכיסא ואפילו ישאר מקום בקיר המאונך להרחיב את הספרייה.
כפי שניתן להבין - הרוב כבר מתוכנן לי בראש כי אני מתה לזרוק את הארון שלי. הוא מזעזע. אני לא סובלת אותו והוא גדול מדי ושלא לצורך. ואני רוצה את הארון של ההורים שלי. אולי זה יגרום לי לפנות חלק מהבגדים שאני לא לובשת, מה שאני עושה מדי פעם בכל מקרה כי יש לי יותר מדי בגדים וזה מעצבן אותי וגם - הסגנון שלי משתנה כל הזמן לאחרונה וקשה לי לעמוד בקצב של עצמי.
אז להעיף את הארון שלי - לשפץ קצת את הארון של ההורים ולקחת אותו. לקנות פסנתר חשמלי. למקם אותו בין הארון לקיר. ואז לחשוב מה אני עושה עם המראה והספרייה והשולחן והמיטה. ייתכן שאוסיף מקום אחסון מתחת למיטה, כי אני יכולה וכי יש לי מלא שיט בחדר שאני לא צריכה אבל רוצה. אני צריכה מקום אחר לדיסקים וכדאי שיהיה יפה וצר ואסתטי שאוכל לדחוף במרווח של עשרה סנטימטרים. יש לי אחד, אבל הוא נמוך מדי.
{אני מקשיבה לאלבום של the bravery עכשיו וממש מרגישים את ההשפעה של הסטרוקס על הסאונד שלהם זה ממש נחמד. אחלה אלבום. הכרתי שיר אחד ממנו ומצאתי אותו ממש במקרה באוזן השלישית.}
אז זה הג'וק שנכנס לי למוח - פסנתר חשמלי.
אממה, ייקח זמן עד שבאמת אעשה את כל מה שתיארתי פה לפרטי פרטים, כי יש מילואים עוד שבועיים! לחודשיים וחצי! בעזה!
יאיייייייייייי
לא בא לי להיות בעזה אפשר לא? תודה. אפילו הם לא יודעים איפה הפלסמ יהיה -_-
אז אני צריכה לשמר ולתחזק ולשפר את הרעיון שלי בחודשיים וחצי האלה (שלושה אם כוללים את השבועיים שנשארו עד ההתחלה) ולדאוג שהוא לא יתמסמס לו, כי אני נוטה להתלהב מדברים ועל דברים למשך פרק זמן מסוים ולרוב מוגבל ביותר ואז לשכוח מהם או לאבד עניין.
אסור לאבד עניין בפסנתר!
אסור לאבד עניין בהרחבת הספרייה!
אסור. לאבד. עניין. בהעפת. הארון.
שוקלת גם אולי למצוא מיטה מוגבהת (יעני קומותיים אבל רק עם הקומה למעלה) ואז מתחת לעשות מן פינת ישיבה או להעביר לשם את השולחן או משהו, ואז זה יפנה לי עוד מקום. אולי גם אקח את הרעיון של אמא שלי ואעשה משהו עם החלל המשותף המוזר כשעולים במדרגות. כרגע יש בו שידה עם מדפסת ומלא כביסה וארונית וינטג' מהעיזבון של אחותה של סבתא שלי (היו לה ארוניות תואמות ואמא שלי לקחה את שתיהן. הן מאוד יפות, לא אשקר, אבל זאת שבחלל ההוא דיי תקועה.) וספרייה, כמובן, אבל היא בנויה לתוך הקיר ולא מפריעה לאף אחד.
יכול להיות נחמד לשים שם פופים ושולחן ולא יודעת. להפוך את זה למקום שמיש.
יש לי הרבה על הראש, כפי שניתן לראות.
ואני רוצה לחזור לחו"ל. היה לי כל כך כיף. למה חזרתי T_T
אל דאגה, כבר יש תכנון כללי ביותר לסינגפור ויפן ותאילנד ודרום קוריאה וסרי לנקה ווייטנאם.
מצחיק שאני מתכננת כל כך הרבה בהיותי חסרת עבודה ועם חיסכון שאני צריכה להעביר לחיסכון אמתי שאשכרה יצבור משהו, וגם הוא פוקע עוד חודש XD
זה היה התמצות הכמובן שלא תמציתי שלי. עכשיו אשוב ואיעלם לפרק זמן לא ידוע~
אה, גם סיימתי לצפות בעונה הראשונה של SUPERBAND ואני מאוכזבת אבל קיבלנו את LUCY והם נהדרים אז חוץ מג'ו האן גיול שהודח שלא בצדק אני בסדר.
קחו את הביצוע האהוב עלי משם:
הלוואי ויכולתי לשים את ההופעה עצמה, אבל הסרטון כל כך גרוע ונתקע כל הזמן אז לא אעביר אתכם את הסבל :(
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Разноеנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
