אני, עצמי ואנוכי 4.0

אמצע הלילה+סוף עבודה

לא יודעת אם אני יותר גאה בעצמי כי סיימתי לכתוב את פרק 11 של הדרן (כמעט על 23K מילים עד כה למסמך :O) או לצחוק כי השלושה עמודים האלה לקחו לי יותר משעה.

גם העובדה שעוד רגע ארבע לפנות בוקר לא תורמת במיוחד, למרות שלרוב מה שאני כותבת בלילה מתברר כאחלה גם בבוקר שאחרי~

בכל מקרה, הבה אספר לכן סיפור:

יום שני, יום אחרון לעבודה בבית האריזה (סיפרתי על זה? נראה לי שכן. בקצרה: בחודש וחצי האחרונים עבדתי בבית אריזה של תמרים, שזה בעצם לשבת שמונה שעות מול מסוע ולמיין תמרים ושלושה ימי קטיף וקצת ללמוד תאית), הייתי בחלק השני של המסוע אז לא בדיוק קלטתי מה הולך - אבל משהו ע נ ק הגיע במסוע. מתוך המיכל שמיינו. והתאילנדי שהיה בהתחלה פשוט לקח מלא נייר, הרים אותו וזרק לפח. שותפתי ביקשה ממנו להוציא את הדבר מהפח ולשים אותו על אחד המעמדים בצד המסוע, וכך גיליתי שהייתה זו בעצם זיקית קפואה.

היא כנראה נפלה לתוך המיכל בזמן הגדיד (שנעשה על ידי מכשיר שמנער את העצץ וכל התמרים צונחים להם לתוך הדולב (ככה קוראים למיכל) ומצאה את עצמה מוקפאת במשך כמה שבועות טובים. רצינו לצלם אותה, אבל אותו תאילנדי לא היה מוכן שיצור קפוא ישב לידו והעביר אותה לרשת בחוץ, שמוקמה מעל דולב הפח. לא במפתיע, היא נפלה לשם וסיכלה את כוונתנו לצלם אותה ואת כוונתי לבדוק אם היא תפשיר ותחזור לחיים.

אז זה היה זה. יום אחרון לעבודה. ארוחת המבורגרים לסיום. שיחה אחרונה עם העובדים התאילנדים (שגרמה להבין איזה דבר מטורף הם עושים. מגיעים לארץ לעבוד במשך חמש שנים, שבזמן הזה הם לא חוזרים לראות את המשפחה שלהם, כדי בסופו של דבר לחזור למצב כלכלי משנה חיים. אחד מהם הראה לי תמונה של אשתו ושל הילדה שלו ואחד אחר אמר שיש לו חמישה ילדים ואני באמת לא מסוגלת לקלוט את רמת הגעגוע שלהם למשפחות שלהם בתאילנד, אבל זה כנראה שווה את זה בסופו של דבר.)
לא עבדתי לפני עם קבוצות של תאילנדים, רק עם בודדים או זוגות (או שרדפנו אחריהם במקשת אבטיחים וזרקנו אבטיחים לדולבים, אז זה לא נחשב.) והם באמת כאלה מקסימים. עוזרים ומצחיקים ואופטימיים ופטפטנים להפליא. אפילו למדתי קצת תאית, שזה נחמד כי עכשיו צפיתי באיזה פרק בדרמה והבנתי חלק מהמילים בלי התרגום! (חלק קטן מאוד אמנם, אבל זה גם משהו~)

אז נשארתי לישון שם עוד לילה כי לא היה לי כוח לחזור הבייתה בשני. מה שלא חשבתי עליו אלה הגשמים, שירדו ללא הפסקה כל הלילה וגם עד שמונה בבוקר, מה שגרם לי לפספס את האוטובוס כי שום סיכוי שאני הולכת ברגל בגשם ועד שהפסיק כבר לא היה זמן. בסופו של דבר הצטרפתי לחלקאים, שנסעו לכיוון שלי ויצא שהחליטו לאכול במסעדה שממש קרובה אליי הביתה. קיבלתי גם סיור חינמי בצרופה וגם טרמפ כמעט עד הבית~ (החלק הכי מעניין בנסיעה היו השיחות הקצרות שלהם והבדיחות הפרטיות שבהחלט לא הבנתי.)

עכשיו יש לי שלושה שבועות חופשיים עד שאני מתחילה עבודה חדשה, הפעם בערבה. אי שם ממש ליד אילת. כחדרנית. יהיה כיף. אין לי מושג. נראה. יהיה יפה, זה בטוח.

~המשך לפנות בוקר נפלא שיהיה לכולנו~

למעלה^ שיר שאולי נמצא בפלייליסט לילה של מיכאל. שהוא בתכלס רוב השירים של הצמד הזה ועוד כמה אחרים.