כי שמרתי מלא גיפים של דאלון וראיין והם ממש נחמדים, אז אני שוקלת.
בכל מקרה, האמת שאין לי כלום.
חזרתי הביתה לפני חודש וחצי. להלן מצב השכתוב:
מילים שנכתבו במסמך דוקס: 0 מאופס.
מילים שנכתבו בדפדפת המיועדת: אין לי מושג כמה, אבל אלה חמישה פרקים מלאים.
מסקנה: אני כותבת הרבה יותר כשזה לא במחשב.
הבעיה: אין לי כוח להעביר את כל הפרקים האלה למחשב (זה הרבה ורובם דורשים עיבוי כי כתבתי אותם בהפסקות של שעה וחצי במחנה שהייתי בו).
זה באמת מוזר, אני כותבת וכותבת וכותבת וזה טוב ואני מרוצה (יש לציין שכל הפרקים שנכתבו הם אחרי קפיצת הזמן שעשיתי), ואז מגיע הרגע להעביר למחשב ואני פתאום קולטת כמה דברים:
1. אין לי מושג לאן להכניס את זה, כי יש מרווח בין הפרקים האלה למה שקיים במסמך כרגע (הם מתחילים מ 'פרק כלשהו' ומסתיימים כמה פרקים אחריו).
2. אין לי כוח.
כאילו, אני ממש אוהבת להקליד, פשוט לא את זה. מה עובר עלי?
~המשך שבת נפלא שיהיה לכולנו~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Randomנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
