נגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~
יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות.
אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
ככה, כפי שאתם בטח יודעים - יש לי שני כלבים. גדולים יחסית שכלבים פיציים שנראים כמו פונפונים מהלכים (או לחלופין סתם כאלה בלי הרבה פרווה אבל עדיין בערך בגודל של הראש של אנטון) נוטים לתקוף. זו סוג של משאלת מוות שלהם, אבל מי אני שאבין כלבים קטנים?
בקיצור, למקרה. יצאנו לטיול, כמו שתמיד יוצאים לטיולים. אני עם אנטון ואבא שלי עם פצפונת, כי בסך הכל עליו יותר קל לי להשתלט, או לפחות ככה חשבתי.
התחלנו את הטיול וכמה מטרים לפני מעבר החצייה שאנחנו תמיד עוברים בו ראיתי מישהי מבוגרת מתרבת אלינו עם כלב קטן, שחור כזה מכוער (אולי הוא לא היה מכוער לדעתי לולא מה שקרה, אבל כרגע הוא מכוער). אני מסתכלת עליה במבט של, "את יכולה לעצור רגע? יש כאן כלב שדיי עומד להתנפל על שלך כל רגע." והיא הסתכלה עלי במבט של: "תני לעבור, את מפריעה לי בהליכת הערב." ופשוט המשיכה להתקדם, בזמן שאנטון עוד שנייה עט על הכלב, לולא עצרתי אותו (בקושי רב. הוא חזק. ממש חזק).
לא רק זה, אבא שלי צעק לה שתחכה עד שנחצה מהכביש, אבל זאת כנראה לא הייתה מוכנה שדבר יעצור אותה בהליכת הערב ופשוט המשיכה להתקדם, כאילו כלום. כאילו הכלב שלי לא גורר אותי עוד רגע על הכביש כדי לבלוע את שלה. כאילו אני לא בחרדה כי זה היה ממש מלחיץ וכמעט נדרסתי כשממש גררתי אותו למעבר חצייה ולא הסתכלתי אם מגיע רכב כי הייתי עסוקה בלהעיף את שנינו משם.
גאד. זה כל כך הכעיס אותי. אני עדיין כועסת. כאילו, הסתכלתי לך בעיניים. היית עם אזניות אז לא אמרתי כלום כי הנחתי שלא תשמעי וקיוויתי שיש לך מספיק שכל לעצור רגע ולחכות שנלך. אני באמת לא יודעת למה היא ציפתה, שאנחנו נעצור וניתן לה לעבור? הכלבים היו אוכלים לה את הכלב. או לכל הפחות עושים לשניהם התקף לב. והיא? כלום. פני פוקר. לא אכפת לה. ממשיכה בהליכה.
וואו אני עצבנית.
זהו.
אם זה לא היה כל כך מפחיד הייתי מקבילה את זה לאיזו סצנה מסרט קומדיה, בה הדמות הראשית הולכת עם הכלב שלה וכמעט נדרסת על ידי רכב, ואז הנהג החתיך (או הנהגת היפה) יוצאים ממנה ושואלים אם היא בסדר, והיא מתחילה להתלונן על הסבתא הזאת עם הכלב הענק שכמעט אכל לה את הפונפון החי והם היו מתאהבים וכו' כו'.
למה אני לא מקבילה? כי א. אני הייתי האחת עם הכלב הענק שעוד שנייה גרר אות על הכביש. ב. הנהג הואיל בטובו לחכות עד שאצליח לעבור את המקטע הראשון ולא כמעט דרס אותי. ג. זה לילה.
~לילה נפלא שיהיה לכולנו~
הנה עוד גיף של דאלון וראיין (הגיפים שלהם מושלמים, מה אני אעשה):
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מה שככל הנראה הייתי עושה אם היה לי רישיון לאקדח ואחד כזה, על הדרך.
