אני לא רגועה.
אבל אני גם לא עצבנית.
אני קצת כועסת.
לא בטוחה על מה.
לפעמים אני מרגישה אאוטסיידרית במשפחה שלי.
זה לא חדש באחת המורחבת.
במצומצמת זו הרגשה פחות נעימה.
ואין לי באמת מושג מה לעשות עם זה.
אז אני לא רגועה.
אבל לא בדיוק עצבנית.
אולי נכנסתי לתסביך נחיתות קל.
אולי זו סתם האווירה הכללית.
דווקא היה לי מאוד נחמד היום.
בזבזתי מעל מאה ש"ח על מחברות ודיסק.
אבל אהבתי את שלושתם, אז לא מתחרטת.
והלכתי עם פרחים בשיער (בתוך הגומייה) סתם כי.
המוכרת בדידו (וכנראה שאר האנשים גם) כנראה חושבת שאני קצת הזיה.
הבאתי שתי מחברות. ואז אמרתי להוריד אחת. ואז החלטתי שאני כן רוצה את שתיהן, ושלא צריך שקית. ואז נזכרתי שהתיק שלי תפוס במים ובקלמר, אז כן שקית. וכולם נעצו בי מבט.
אז ברחתי והלכתי לחנות דיסקים.
אני חצי מכירה את המוכר, קניתי ממנו כבר פעמיים בשוק שיש אצלנו.
קצת היה מוזר בהתחלה, אבל כשהעזתי לדבר התחלתי להפציץ אותו בשמות של להקות.
הוא לא בדיוק הבין מה אני רוצה ממנו.
אבל שם אלבום אחד בנגן והוא היה מדהים.
אז לקחתי אותו.
והייתה שיחה נחמדה בסך הכל.
אנשים שמבינים יותר ממני במוסיקה הם החביבים עליי.
כל עוד הם לא מתנשאים.
ואז חזרתי הבייתה.
וראיתי שאמא שלי גם כבר חזרה.
ושאחותי שטפה את הריצפה שטיאטתי בבוקר.
ואז אמא שלי שאלה אם אני עשיתי משהו לניקיון הבית.
אז אמרתי שטיטאתי ושכחתי להוסיף שגם פרקתי והעמסתי מדיח.
ואז חשבתי - למה בעצם אני צריכה להוכיח שעשיתי משהו?
זו לא אמורה להיות הנחת היסוד?
שאם ביקשת, אעזור.
אז אני לא יודעת לשמר ירקות או לבשל ורציתי קצת לצאת החוצה.
אז זה אומר שלא עשיתי כלום?
למה את מסתכלת עליי במבט הספקני הזה כל פעם?
לא בדיוק רציתי להיות שם באותו רגע.
אבל הייתי רעבה, והיה סרט נחמד שבדיוק כמעט נגמר, אז אכלתי ואז עליתי.
ועכשיו אני צריכה להיזכר איך בני אדם מדברים כדי להמשיך את הפרק.
אבל אני לא זוכרת.
אז הם מנגנים להם.
זה פתרון טוב.
שיהיה לכולנו סוף שבוע נפלא~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Разноеנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
