יום אחרי יום? אני? משהו פה ממש לא בסדר :O
אה, כאילו כן, משהו פה באמת לא בסדר. הרגלי האכילה שלי נדפקים פעם אחר פעם ואני צריכה לסדר אותם אבל לא ממש מצליחה/יודעת איך/רוצה...
החלטתי שזה פשוט לא נושא שחכם להעלות בסטורי, כי יש אנשים מאוד מגוונים וחביבים באינסטגרם שעלולים לפרש אותי מאוד לא נכון.
אין לי בעיות אכילה.
כלומר, לא נראה לי לפחות.
זה רק שהמוח שלי עובד בצורה הבאה: אם יש אוכל על הצלחת, אני אוכל אותו. גם אם אני כבר שבעתי. גם אם לא הייתי רעבה מלכתחילה (זה תקף יותר לכשיש אוכל על השולחן בכללי ואני יושבת שם מתוך נימוס אבל בסופו של דבר מוצאת את עצמי אוכלת בתחושת הכרח מסוימת.)
או לחלופין - הקיבה שלי היא בור חסר תחתית שיכניס לתוכו כל דבר כל עוד האפשרות קיימת, אבל ב'כל דבר' הכוונה בעיקר לדברי נשנשת וממתקים למיניהם ולא אוכל שאשכרה כדאי לצרוך.
אז בזמן האחרון, כשאני לא רעבה מראש אני נמנעת ממצבים בהם אהיה בסביבה של אוכל, כדי לא להתפתות ולנשנש/לאכול (לרוב נוצר מצב שאני אוכלת מנה שלמה רק כי אני מרגישה חייבת ולא נעים לשבת סביב שולחן ולא לאכול לפחות שניצל.)
אממה, בזמן האחרון אני בקושי מרגישה רעב. האמת שרוב הזמן אני לא מרגישה רעב עד שהבטן שלי מנכיחה את עצמה על ידי קרקורים - או כאב, במצבי קיצון - ומזכירה לי שבני אדם צריכים לאכול כדי לחיות.
וול, כן. היי, תחושת רעב דפוקה והצורך לאכול כשיש הולכים יד ביד בסך הכול. אנשים שחיים כדי לחיות, אנא מכם, תנו לי קצת מזה. אם מזון לא היה הכרחי להישרדות ככל הנראה הייתי מוותרת על רובו :/
זה נהיה קצת קיצוני. אוקי. רק אציין שזה לא כתב מצוקה(?)
אולי קצת. זה פשוט שאני מרגישה ממש רע כלפי הגוף שלי כשאני נמנעת במכוון מאכילה כי אני לא רעבה, אבל אז נוצר מצב שאני נהיית רעבה באמצע הלילה כי וופסי דופס לא אכלתי מאחת בצהריים ואז אני כאילו- "אה. שיט." כזה.
כמו עכשיו, למשל. הארוחה האמיתית היחידה שאכלתי היום הייתה בשתיים עשרה בצהריים. בראנצ' נחמד עם אחותי. קודם הם אכלו כולם ארוחת ערב אבל לא הייתי רעבה בכלל כי נשנשתי כריות קודם (טעות ראשונה. אני אפילו לא כזה אוהבת כריות. זו הייתה ברירת המחדל אחרי שהסופר אצלנו הפסיק לייבא את קלוגס' הקלאסי וצ'יריוס -_-) והתמלאתי ופוף!
מעניין אם נשאר משהו. כנראה שלא. הא. באסה. לא נורא.
ולהלן - הלופ האינסופי שלי. זו הסיבה בגינה אני חייבת למצוא עבודה נורמלית שתסדר לי את שעות הערות והשינה, שקשורות באופן ישיר לתחושת הרעב שלי יחד עם פעילות מתמדת. כשאני בבית ולא עושה כלום כל היום -> לא פאקינג רעבה.
כשאני מתעוררת בבוקר ועובדת ומבצעת פעילות מכל סוג שהוא ---> רעבה. במידה.
מעצבן לי. חייבת להתחיל כבר לעבוד שם. למה חיים קורים למה -_-
בנושא אחר לחלוטין - סיימתי היום סדרה מדהימה עם משחק מטורף ואני מאוהבת. אבל זה כנראה יעבור לי עד מחר ויישאר רק הזיכרון שהיא הייתה נפלאה :)
~המשך לילה נפלא שיהיה לכולנו~
האם הייתי צריכה לשים אזהרת טריגר? אם כן, מתנצלת.
שיר הנושא של אותה סדרה להלן:
בתרגום לאנגלית כי למה לא~
נ.ב: לאחר בדיקה זריזה של תאריכים, נראה שאני כאן דיי הרבה לאחרונה. קול. מגניב. מעניין.
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Randomנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
