מכל הכלום זמן שלי בצה"ל - זה היה ככל הנראה החודש הכי כושל עד עכשיו.
כן, יותר מהראשון. לא חשבתי שזה אפשרי, ואז הגיע חודש חזרה ליחידה אחרי קורס של חודשיים.
אהא! זה היה מסובר ומתסבך בטירוף.
לא סתם שחזרתי ליחידה אחרי חודשיים שלא הייתי. חזרתי באמצע קו כשעזבתי ביום שהוא התחיל. שום מושג איפה ומי ומה ומו ואיך לעזאזל אני עושה טופס טיולים חוזר כשחצי מאנשים שאני צריכה להחתים נמצאים בבסיס אחר בכלל וכו וכו וכו.
אז היו כמה תאקלים (כמו הסמפמית שהסתכלה עלי כשהגעתי סוף סוף ללוגיסטיקה לחתום על ציוד ואמרה "לא תקין שרק עכשיו את סוגרת את זה." אז החזרתי "כן אה? מה אני אעשה שאני הייתי בבית ליד ואתם הייתם כאן?") והיו כמה פאשלות (לא עולה לי משהו בשלוף, אבל איחורים למיניהם כי כשאין מסדרי בוקר אני לא מצליחה להתעורר). והייתה את היציאה הבייתה הכי כושלת שלי אי פעם (ברמה שהגעתי לתדרצ על ב'. וזה אחרי שהתדיינתי עם הקצינה החדשה על יציאה על אזרחי, ועדיין לקחתי א בתיק. אין באמת מה להוסיף על זה).
יצאתי מהבית בוקר אחד ורק כשהגעתי לתחנה קלטתי ששכחתי משהו חשוב, ואז חזרתי הביתה לקחת אותו ואיכשהו (בחיי שאין לי מושג איך) הצלחתי לתפוס טרמפ עם מישהו מהגדוד שנסע למוצב ועבר ליד הבית שלי (מה שהגיוני, כי זה דיי קרוב אלי).
הבעיה בלהיות באותו מקום עם אנשים שלא נחים עד שהעבודה נגמרת היא שלא נעים לך כן לנוח אז את הארוחה הראשונה שלך את אוכל אחר הצהריים. אולי איזה קרואסון בבוקר, אם נוסעים.
אתמול למשל אכלתי צהריים ואז כלום עד היום בצהריים. היום גם אכלתי בצהריים, אבל לא הייתי רעבה (והייתי בשוונג בחינות ובמטרה לסיים הכל עד שמונה) אז דילגתי על ארוחת ערב. עכשיו אני כן רעבה, אז איזה מזל שהזמינו אותי לבוא למקדולנדס וסירבתי אבל ביקשתי שיביאו לי נאגטס? הא? הא???
אין אין גאונות.
אני צריכה להביא מקרר לחדר. גם יש זמן עד שכולן יחזרו כי מאריכים את הקו בחודש וחצי.
מה עוד היה החודש 🤔
פשוט נכנסתי ישר לתוך כל הלחץ. והייתי צריכה להתרגל להכל בסביבה חדשה לגמרי, כי בקו הבסיס שאני נמצאת בו רוב הזמן דיי שומם. לקו העלו אותי אחרי שבועות בשביל מטבח וסגירת שבת, אז היה לי משעמם למות (אבל גם נחמד כי טיילתי עם חברה מהקשר ומצאנו מקומות ממש נחמדים באיזור).
אבל המטבח היה נחמד. האחראי ריחם עלע ועל עוד אחת כי זה היה מטבח ראשון שלנו בקו ונתן לנו את העבודות הנחמדות. ואז בסגירת מטבח של שבת בערב שוב יצא טוב ועשיתי בעיקר עבודות סבלות חביבות~
בקשר לתפקידי בכוח כאפוטיקאית. בקו נוסעים ה ר ב ה.
מאוד.
היה איזה שבוע שכל יום בו נסענו לאיזה מקום לבחון פלוגה אחרת מהגדוד.
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
אקראינגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
