אני, עצמי ואנוכי 4.0

סיכום שבועי כי מזמן לא עשיתי

סיכום ימי ינואר האחרונים ותחילת פברואר~

יש לציין שהיה זה שבוע מעניין למדי, תחילה כי שכחתי את הארנק בבית וקרה שהוצאתי יותר מכל ינואר שעבר, ואחר בגלל הדברים שהכסף יצא עליהם~

יום ראשון:

בסיס. כלום כלום כלום. היינו אמורים לצאת למשחק כדורגל כבילוי צוותי-מחלקתי ובסוף לא יצא כי שכחו להזמין כרטיסים (מילא). עבר לרביעי. בינתיים, אני כבר לא זוכרת מה קרה בראשון- אה!

היה לי טרמפ עם חבר למחלקה שגר באותו מקום (יש לציין שאסור לנו להגיע עם רכב לבסיס. בין היתר כי רק קצינים ונגדים יכולים להיכנס עם רכב לבסיסים ובכללי כי אסור) אז התעוררתי לי בנחת והתארגנתי לי בנחת והאכלתי את עצמי סרטים שנשכחתי אבל כמובן שלא. הוא איש מאוד חביב, אותו אחד שנסעתי איתו, חביב ושונא את כל העולם ללא יוצא מן הכלל. פלייליסט שכולו ראפ-טראפ-אמינם-קצת נוסטלגייה והומור שחור וגזעני עד מאוד. מבין האנשים הישירים שהכרתי ושם פס על הכל חוץ מהנגד שלו.

זה דיי הקסם של הבחור.

אז הנסיעה עברה סבבה. עליתי על ב' כי אם כבר לא תחבצ מנצלת עד הסוף. נכנסתי לרכב וקלטתי שהוא על א' מהאפשרות הקלושה שיהיו מצ (או לא כל כך קלושה כי כלא 10 נמצא אצלנו בבסיס). כמובן ששוב נכנסתי לסרטים, אבל אז הוא נזכר שפג תוקפו של פטור הזקן שלו ובקיצור - אם יגיע מצ שנינו נדפקים.

לא היה שום מצ.

גם ראינו עוד שתיים בדרכן מהצומת ולא יכולנו לעצור כי זה אמצע הכביש ואנשים צופרים -_-

כשהגעתי כבר למכולה חיכינו שהאחד שסגר שבת יצטרף (מזמן לא הגעתי לפניו למכולה בראשון ואיכשהו הנגד שלי הקדים את שנינו), וכשזה קרה הוא סיפר לנו על המשחק המדובר של השבוע - 'וורדעל' (wordel הישראלי) שהקצין שלנו הכיר לו בסגירה. הפכנו אותו למסורת יומית, כל בוקר נפתח בוורדעל וניסיונות (היה לי רצף של הצלחה בניחוש שלישי. אתמול ברביעי אבל לקחו לי שלוש דקות על השעון, אז זה מתקזז)~

זה היה יום ראשון. ליטרלי זה כל מה שאני זוכרת מיום ראשון.

אה, בשבת אכלנו אצל סבא וסבתא שלי (אחרי שדיברתי איתם ברביעי והזמנתי אווז ואורז של מסעדה 'סבתא'), אז בראשון לקחתי לי שאריות ועל כן - דילגתי על ארוחת הערב לטובת אווז ואורז (כי ארוחת צהריים זה סבבה)~

אוקי, קצת הסברים כלליים לימים הבאים:

לפני כשבועיים-שלושה הגיעה אלינו חיילת חדשה למחלקה. לא יודעת איך. לא יודעת למה. הבנות בחדר שלי החליטו שהיא והסמל שלנו מתאימים מאוד אחד לשנייה. בסדר, מקבלת, הוא איש חמוד בהחלט. קצת סטלן, אבל חמוד. והיא ממש אחלה וכולי וכולי אבל סטופ וואן מומנטו - למה?
מעבר ל'למה'? למה אני מרגישה כאילו מניע מסוים שלהן הוא השעשוע שבדבר? הן כל הזמן שואלות אותה אם היא דיברה איתו או אם משהו קרה או איך היא מרגישה ובחיי שלפעמים אני מרגישה רע בשבילה. זה נראה כאילו היא מכריחה את עצמה לפרט כי הן לא מפסיקות לשאול ואני צריכה להקשיב לזה וכואב לי ומקרינג' לי.