מלכתוב את במה מאולתרת.
ולא היה לי כוח לחזור לממלכת הצבעים כי הגעתי למקום שדורש תכנון ואין לי כוח כרגע.
אז סיירתי ברחבי ספר הרעיונות שלי בחיפוש אחר אחד שימצא חן בעיניי. עברתי עח כולם למרות שבראש כבר מצאו להם מקום שני רעיונות, אלה שהכי סקרנו אותי.
בסופו של דבר נבחר אחד, ואני מצאתי את עצמי כותבת פרק ראשון בן חמישה עמודי דוקס לסיפור שאין לי באמת מושג מה קורה בו.
כמו תמיד, בקיצור.
~המשך יום נפלא שיהיה לכולנו~
בנושא קצת אחר (עדיין בגדר ה 'נמאס לי' ועוד אחת מהסיבות שהובילו אותי לחפש רעיון אחר לפתח כדי לשנות קצת אווירה) - מכירים את הסדרה 'תהילה', שעלתה בשנות השמונים?
לא משנה, העניין הוא שהרבה מאוד זמן אני רוצה לצפות בה. הבעיה היא שעד היום חיפשתי רק עם תרגום לעברית (הוא קיים איפשהו. אני בטוחה. ומסתתר מאוד מאוד טוב.), אממה שלשום החלטתי לצאת קצת מאיזור הנוחות ומצאתי פרקים בלי תרגום.
קצת גאה בעצמי שאני מבינה את הרוב למרות איכות השמע הלא משהו והעובדה שהאנגלית המואזנת שלי לא משהו גם כן~
בכל מקרה, אחלה סדרה. יש שם את לורי סינגר אהובתי (מפוטלוס) ועוד אחד שנראה כמו מוס אהובי מסטפ אפ (ברונו! חמודי) וזה בית ספר לאומנויות ודרמה דרמה דרמה!
יאללה ביי~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Разноеנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
