לא יודעת במה אני יותר גאה כרגע:
• העובדה שהספקתי להגיע קטע לתחרות: הסוף בזמן גם בלי ההארכה.
• בקטע שכתבתי, כי אני ממש אוהבת כי הרעיון שלו מדהים ואת סגנון הכתיבה בו.
• בעובדה שלא פספסתי (נראה לי ומקווה) אפילו פתיח אחד ^^
***
האם אני צריכה לנצל את ההשראה הזאת לסיפורים המסכנים שלי, שמשום מה לא כותבים את עצמם? יאפ.
אבל זה נחמד. אני אוהבת את הרעיון הזה של להמשיך משהו שכבר קיים ותמיד יפה לראות איך כל משתתף לוקח אותו למקום אחר~
אגב, אם לא הבנתם, זו אני מעודדת אתכם לשלוח קטע לתחרות - היא נתנה הארכה עד יום שישי, אז יש לכם אפילו זמן :)
~שיהיה לכולנו יום נפלא~
מי ייתן ונגיע בזמן לבהדים -_-
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
عشوائيנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
