אני, עצמי ואנוכי 4.0

סוף קורס בשעה טובה

אני עכשיו רשמיץ אופטיקאית מוסמכת.

עזבו את העובדה שאפילו לתפעל מצלמה של גלאקסי אני בקושי יודעת.

עזבתי את הבהדים סוף סוףףףףף לארבעה-חמישה חודשים הקרובים לפחות, כי מתברר שעומדים להוציא אותי לקורס המשך ממש מוקדם יחסית -_-

רציני שאני אפתח אוהל שם במצפה ואשן בו. דיייי המקום הזה כזה פוסט אפוקליפטי וזה עושה לי רע.

אני אומרת שלא אתגעגע לבהדים, אבל כן אתגעגע לאנשים מהקורס. הוא היה כל כך הרבה יותר כיפי ומעניין וטוב מהטירונות. אנשים שאולי לא בדיוק רוצים להיות שם, אבל לפחות מוכנים באמת להשקיע ולנזות ולהיות הכי טובים.

אתמול גם הייתה לנו שבירת דיסטנס עם המפקדות וזה היה באמת מדהים. תכננו למתוח אותן. הן עלו עלינו ושברו לנו את המתיחה לרסיסים. וואו. גם קנינו להן מתנה והכל והייתה שיחה של איזה שעתיים וחצי שאחריה פשוט שחררו אותנו לחדרים בלי טת בלי כלום כי השעה הייתה אחת עשרה בלילה XD

הן באמת כל כך חמודות. עלו על השאלות המתחכמות המציקות שלי ועל מלא דברים שקרו בקורס.

אז כנראה אתגעגע אליהן ואל האנשים, אבל לא לבהדים. בהחלט לא.

ועכשיו אני בדרכי לירושלים לסמינר גרעין כי למה בכלל לחזור הביתה? (אני גם דיי בטוחה שאחתום ויתור. ככל שהזמן עובר מתחיל לרדת לי מהגרעין ומפרק משימה ובכללי מכל העניין.)
ממש מפחדת שכל הבנות מהמצפה מתכננות להגיע רק מחר, ואני עומדת להיות שם היום וחמש שעות לפני(!) למה? כי זה עדיף מלהיטרטר בתחבצ עד הבית שעתיים וחצי ומשם עוד שעתיים וחצי למקום שהסמינר מתקיים בו.

אז זה.

~לילה נפלא שיהיה לכולנו אם נצליח להירדם מתישהו~

נ.ב: רציתי לשים כאן שיר ששמעתי לפני שבוע וחיפשתי כל השבוע ואז אתמול פתאום מצאתי אותו שוב והוא נפלא ואייקוני ואני מאוהבת בו, אבל לשים שירים דרך הטלפון בווטפאד זה נורט ואיום.

בקיצור - 'איתו לנצח' של קרח תשע. תשמעו תבינו.