אין לי מה לכתוב.
אז למה פתחתי את זה?
לא יודעת, אולי כי רציתי לנסות לכתוב משהו בכל זאת.
אוקי - מה שעובר לי בראש כרגע:
- אני אוהבת את טייל. בזמן האחרון אני שם יותר ויותר וממש נחמד לראות איך הוא מתחיל להיות פעיל שוב ומשתמשים חדשים מצטרפים ויש אחלה סיפורים וכיף ^^
- לא בא לי לחזור מחר לצה"ל.
סיבה 1: איך לעזאזל אני מגיעה למבוא דותן בלי שערבים יזרקו עלי אבנים?
סיבה 2: אין. לי. מה. לעשות. שם. בכלל. כלום וחצי. אני עושה שם כלום וחצי.- אני שבעה ליומיים הקרובים. זה מה שקורה כשאת מקבלת את האצ'רולי חצ'פורי הכי גדול וכמובן שאוכלת עד הסוף (מכירים את המאכלים האלה שפשוט חייבים לאכול הכל, אחרת תרגישו ממש רע? אז זה).
- אני לא מצליחה לכתוב. העובדה הזאת מעציבה אותי ברמה שלא חשבתי אפשרית.
- מצאתי פלייליסט נבלים ואני מאוהבת.
- מחר תורנות מטבח וכיף כיף כיף.
- יש לי חיבה לתגובות של אנשים בטייל. מרגיש שאשכרה קוראים מה שאת כותבת ולא סתם מצביעים ונעלמים :)
- אני לא מצליחה לקרוא וגם זה מעציב אותי ברמה שלא חשבתי אפשרית.
- קשה לי.
- אין לי כוח לסדר את החדר והוא נראה זוועה.
- אני רוצה לחדש את המלתחה אבל אני לא רוצה לבזבז על זה כסף (מבוי סתום להלן).
- הריח של הדאורדורנט ששמתי היום עדיין לא עבר. זה מאוד מפתיע.
- אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר וזה מעצבן אותי.
- אין לי כוח לבני אדם ואז אני מרגישה רע כי אני בורחת מאנשים.
- בחיי שאין לי כוח לחיים יותר. זה לא מצחיק.
~יאללה ביי~
למעלה^ - הפלייליסט החביב שמצאתי~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Randomנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...