אני, עצמי ואנוכי 4.0

הידעתם?

סתם במקרה כשבאתי ללחוץ על 'חלק חדש' נקלט בעיני 2020, מה שאומר שהספר הזה קיים כבר הרבהההההה זמן.

כי אין לי זמן.

ואני בקושי מעדכנת, כיאה לאחת שכבר סיימה תיכון וכבר השתחררה מצה"ל אבל כרגע מתפקדת כמילואימניקית במשרה מלאה (יאפ. כבר הספקתי להשתחרר מצו 8 ולהתגייס לצו 8 שני, שעתיד להסתיים שבוע הבא.) אז באופן מפתיע - למרות שלא עדכנתי את האודות בפרופיל כבר שנתיים, המילה 'חיילת' עדיין תקפה.

בכל מקרה, יאפ, מתישהו לפני חודש וחצי העליתי השערה ורצון להתחיל לפרסם פה את 'הדרן'.

הייתי אופטימית.

בזמנו, לא חשבתי שאעבוד כל יום משמונה עד שש-שבע-שמונה-תשע במקרה אחד גרוע במיוחד ואחזור לחדר בערב גמורה מעייפות בלי כוח אפילו לצפות בסדרות, שלא לדבר על להפעיל את המוח מספיק לכתיבה או למחשבה מעבר ל"אני עייפה" או "אני רעבה" (אני מדברת על ימים שהיו כל כך הרבה תסביכים ובעיות [שאת חלקן יצרתי ואת חלקן פשוט לקח יותר מדי זמן לפתור] שהיו צריכים להביא לי ולקצין שלי חמגשיות מהחדר אוכל כי לא הספקנו לארוחת ערב/צהריים/שתיהן.)

אז הדרן לא התפרסם, כפי שניתן לראות, ונכון לכרגע והיות כך שאני לא בדיוק יודעת מתי ירגע קצת העומס (יש לי הרבה תכניות, אולי אשתף בהמשך. אם אזכור.) דיי ירדתי מהרעיון. עם כל העצב שבדבר, אני לא מצליחה להתחייב לדבר מעבר דרמות אסייתיות כרגע וגם זה מוטל בספק (עד כה נטשתי שלוש בחודשיים ולא בהכרח כי הן לא טובות. אולי אפילו יותר ואני בכלל לא זוכרת.)

אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם כובד כרגע(?) יש לי יותר מדי טריגרים שלא קשורים לכלום ואני מוסחת בשנייה ורבע בין אם בשיחות עם אנשים ובין אם תוך כדי צפייה או קריאה או כתיבה או כל דבר.

ואני עייפה ולא מצליחה לישון.

ואם אני מצליחה לישון אני לא מצליחה להקים את עצמי ואז חוזרת ללופ.

אתמול אנשים היו מטומטמים ועכשיו אני עם פנים שרופות ומתברר שגם קרקפת שרופה וכואב לי הראש החיצוני בשלושה מקומות שונים (מצח, קרקפת והחלק העליון של הלחיים.) ואני צריכה למרוח שוב קרם לחות כי זה בטח נספג עד עכשיו.

אני על הדרך הישירה לעור מלא כתמי שמש בבגרותי.

אני גם על הקו הישיר לאיבוד שפיות עקב חוסר רצינות ושינה כרוני נכון לכרגע.

ואני דיי רוצה להתפטר מהעבודה בקיבוץ אבל כן רוצה להמשיך לגור שם כי אחרי שנה סוף סוף התחברתי עם אנשים מהמקום וחבל לי. מצד שני העבודה לא משתלמת בשיט וקצת נמאס לי מחלק ממי שעובדים איתי ומהמקום באופן כללי.

וגם יש לי כרטיס לכיוון אחד לספרד בפסח ולא נראה לי שמקובל לעשות דבר מהסוג הזה כשיש מקום עבודה מסודר. במיוחד לא בפסח. במיוחד לא בתחום התיירות.

אז אני כנראה צריכה להתפטר.

מישהו שיתן לי את האומץ להודיע להם ולספק סיבות מספיק טובות.

וזו גם לא בדיוק התראה של שבועיים (למרות שאם אני הצד המתפטר, האם אני עדיין צריכה לתת התראה של שבועיים? כשאני במילואים כבר חודשיים? ארבעה חודשים עם הפסקה, ליתר דיוק?) אלא יותר בכיוון  של: "היי, מה קורה? הגעתי למסקנה שאני עומדת לזגזג לא מעט בין מילואים למילואים כרגע ואני מעדיפה לחזור הבייתה למשפחה שלי מאשר ארבע שעות נסיעה לכאן כל פעם כשלא בטוח שיהיה לי איפה לאכול ארוחת ערב."

משהו בסגנון.

אז זה זה.

יש גם משהו על חשדותיי הכמעט מוכחים שלמישהו מהפלוגה יש עניין כלשהו בי ואני עושה כמיטב יכולתי לחמוק ולהתחמק ולהבהיר שאני לא מעוניינת בכל סוג של קרבה (רגשית ופיזית) ממנו. שיחות זה מגניב והכל, אבל לא צריך להישען כ ל כ ך קרוב כשכל מה שאני עושה זה להראות לך סרטון באינסטגרם...

מסך המחשב התכהה עקב סוללה נחלשת. זה כנראה הסימן שלי לסיים.

~להתראות ומקווה שהיה צום קל לכל הצמים~

מצורף בזאת (וגם בראש הפרק) שיר של להקה שהשתכנעתי להאזין לה כי אחד מהם מנגן בכינור (ויולה? לא זוכרת עכשיו) וזה מדהים ואני מאוהבת.