אני, עצמי ואנוכי 4.0

צהל זה ארגון מציק

כי אני שעה יושבת במסדרון חדרים ומחכה לעדכון יציאה כשבזמן הזה יכולתי ללכת לאופטיקה ואשכרה לעשות משהו -_-

יכולתי להיות עם הנגד שלי וללמוד קצת, סתם לשבת שם ולהרגיש יותר בנוח מאיך שאני מרגישה כאן ולמה? כי אני לא רוצה להיות בחדר כשכל השאר ישנות וממש אין לי כוח לטפס אל המיטה שלי.

אז אני במסדרון. מטיילת. עושה פטרולים. הולכת לשירותים. חוזרת. חושבת על דברכים להשיג בקבוק מים כי שכחתי את שלי בבית. מנסה לא להירדם למרות שאני ערב מרבע לשש.

עושה כלום בסך הכל.

למה לעזאזל לא הלכתי לאופטיקה? ולמה המפקד שלי לא טרח לעדכן שהיציאה נדחתה בשעה?

זה עצוב אם הוא לא יודע, כי שמעתי בנות מהשלישות מדברות על זה וחיכיתי לעדכון, אז כשלא היה הנחתי שהוא יעדכן אותנו כשהוא ידע. שיאמר שזה נדחה או משהו.

אבל... לא! רק כששאלתי הוא אמר עוד מעט. ומאז העוד מעט הזה עברו (שנייה בודקת) חמישים פאקינג דקות.

זוהי פריקת העצבים הבקרית. אני צריכה למצוא חמישה שקלים בשביל מים. אני צריכה אוכל כי זרקתי את התפוח כי אני לא מרגישה טוב. אני צריכה לישון ואני צריכה את הספק שהחלטתי בסוף לא להביא -_-

~שבוע נפלא שיהיה לכולנו~

אה כן, לא יודעת כמה אני אהיה פעילה השבוע (לא שאני פעילה בכללי, כן? אבל עדיין). אנחנו יוצאים לתרגד ואין לי מטען סו~