אני, עצמי ואנוכי 4.0

הבה אשתף אתכן בהתלבטות

כן, אני מודעת לכך שאין לבמה מאולתרת יותר מדי קוראים. זו בדיוק הסיבה שהחלטתי לשאול את זה~

מאחר שכתיבת ההמשך לא בדיוק מתקדמת (קשה לי מנטלית לחשוב עליו גם אם אני יודעת מה אמור לקרות), החלטתי לכתוב כל מיני סיפורי צד כדי להעביר את הזמן. בינתיים פרסמתי אחד מהם (על רועי ומיקה, חברים של גיא) ואתמול סיימתי לכתוב עוד אחד (על נועה ועוד דמות שנכיר רק בהדרן).

את הסיפור של רועי ומיקה פרסמתי, אבל לגבי האחד של נועה אני מתלבטת. הוא אמנם לא מדבר ישירות על העלילה של הדרן, אבל כן מספיילר בעקיפין על יחסים בין דמויות. במוקדם או במאוחר אפרסם אותו, ההתלבטות שלי היא רק מתי - בשבוע הקרוב או אחרי שנעבור את הזמן שהאירוע בסיפור מתרחש.

לכתוב את הקטע הזה מנקודת המבט של נועה ממש עזר לי להכיר אותה יותר. מעבר לזו החכמה, עם אינטליגנציה רגשית ולוגית שיודעת תמיד מה לומר לאחרים, אבל מתברר שלעצמה קצת פחות. גם הצלחתי לבסס יותר את היחסים בינה לבין הדמות השנייה (יעל) וזה עומד להיות לעזר רב בכתיבת הדרן.

בקיצור, תמצית השאלה: האם לפרסם את הסיפור למרות שהוא כולל ספוילרים לחלק השני של במה מאולתרת?

או לפרסם אותו רק אחרי שעברנו את החלק שלו בסיפור עצמו?

~תשובות יתקבלו בברכה :)~

אם המילים כאן מצלצלות לכן מוכר, זה כי לפני חודשיים אמרתי את אותו הדבר בדיוק, רק שפשוט כתבתי קטע בהשראת שיר. טוב, זה אותו קטע ואותו שיר רק ששיניתי כמה דברים כדי שנועה תתנהג יותר כמו עצמה (עד כמה שאפשר כשהיא עצמה מודעת לכך שזה לא קורה) 

מישהו בבקשה תנו לי מוטיבציה לכתוב. אני לא מצליחה. כבר מעל חודש לא נגעתי במסמך של הדרן ולא כיף לי. אני רק מכינה להם אסתטיקות בפינטרסט ואפילו זה לא מצליח כי כשאני כותבת מיכאל-core התוצאות מתאימות לגיא וכשאני כותבת גיא-core אני מקבלת את הדברים הכי מדכאים בעולם. וכשאני כותבת נועה-core אני מקבלת בגדי ים.

אז. כאילו. לא יודעת. זה היה ניסוי, הוא צלח חצי קלאצ'. אפילו רבע קלאצ'.