סביר למדי, אפשר לומר.
להלן רשימות ציפייה vs מציאות:
ציפייה - לחזור מהבסיס לבית שכבר נקי לכבוד פסח למעט כמה דברים קטנים, לסדר קצת את החדר, לעשות 'מצא את המטמון - ביעור חמץ' נוסח משפחתי ולהיכנס לטרפת הבישולים של אמא שלי כי השנה תוכנן לערוך את ליל הסדר אצלנו במתכונת מצומצמת שלנו, סבא וסבתא, דודה ובן זוגה וחברה של דודה והבת שלה.
מציאות - שאולי לא באמת נותנים מנת שווארמה חינם לחיילים (אבל שתייה כן כמתנת ניחומים). הבית בהחלט עדיין לא נוקה לפסח והמחשבה הייתה לילה לבן וסידור מגירות עד אור הבוקר. חדר אכן סודר קצת. טרפת בישולים וקניות לקראת החג (מתברר שיש דבר כזה שורש חזרת) אכן היו. ואז -
סבא בבית חולים. התקשרו מבית הכנסת לסבתא שלי והיא לאמא שלי. מפה לשם אמא מתארגנת במהירות שיא ונוסעת עם דודה לבית חולים. לאף אחד אין מושג מה קרה או מה איתו ואני כמובן נכנסת לחרדות. מחפשת ספר קליל לקרוא (עוקביי באינסטגרם בהחלט לא עזרו במשימה הזו) ולא מוצאת. בוהה בקיר. כי דווקא כשהיום היה טוב, העולם צריך לדחוף לנו מקל בגלגלים.
לא התקשרתי לאמא שלי לשאול מה קורה. בסוף גם מצאתי ספר. אחרי כמה שעות אבא שלי נכנס לחדר ועדכן שהכל בסדר עם סבא אבל שבבית חולים אמרו שהוא יישאר שם בינתיים, ליתר ביטחון. חשד לסדק בגולגולת.אין סדק בגולגולת, אבל הוא עבר תאונה מתברר והרגל שלו התרסקה (מזל שרק זה), אז הוא עם גבס כרגע ועתיד לעבוד ניתוח. את זה גיליתי היום בבוקר. בלילה פשוט בחרתי בדרך הכי טובה לא לחשוב - לישון.
להלן המציאות החדשה: בוקר חמים ויפה. מתעוררת משעון מעורר שכמו תמיד, שכחתי לכבות. אחרי שלוש שעות אחותי מתקשרת ושואלת אם אני רוצה שייק. כמובן שכן. עם פסיפלורה ואננס. ממשיכה את הספר שהתחלתי בלילה לפני שנטרקתי (ההסתברות הסטטיסטית לאהבה ממבט ראשון). מתחילים לנקות את הבית לקראת פסח, כי צריך. אני הייתי על תקן מדיח ושטיפת רצפה. אחותי על תקן טיאטוא ולק. אבא על כביסות. אכלנו לפטה (פשטידת מצות בשמה הגיאורגי) לצהריים.
עכשיו מתארגנים ליציאה לסבתא, כי במקום ליל סדר קטן וחמים בבית התכנית החדשה היא ארוחת ערב חגיגית אך צנועה וקצת קריאת מגילה ושירים (כנראה גם אפיקומן) רק אנחנו, המשפחה, והיא.
~מקווה שהיום שלכם עבר טוב יותר~
עם מי אתם מעבירים את החג?
הו וכמובן, לא נשכח ששרפנו סיר בעת בישול כרע עוף לצלחת פסח וכל הבית התמלא עשן ואחותי לא הבינה איך לא הרחתי כלום בזמן ששטפתי. הרחתי, אבל הרחתי הרבה דברים והתעלמתי מזה. וכך, אנשים חביבים, נשרפים בתים. בבקשה תיזהרו. למזלנו, רק הסיר נשרף...
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
Acakנגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...