נתחיל בסבריאל כי סבריאל וכולם צריכים לקרוא סבריאל~
קודם כל - אחד מהספרים היחידים שקראתי יותר מפעמיים (יחד עם אריק רקס, אתן לך את השמש וארי ודנטה הנפלאים גם הם). עכשיו אציג את זה ככה:
הכתיבה: 10000000000/10 עשירה, מלאה בתיאורים, פנטסטית וסוחפת שאפילו באנגלית, עם הרבה מילים שאני לא מכירה, אני מצליחה להבין משמעות מהקשר ורוב הזמן מוותרת על תרגום כדי שרצף הקריאה לא יקטע. הוא משלב בין כתיבה קלאסית ויומיומית בצורה מדהימה וזה מספר יודע כל אז לפעמים מקבלים פרטים שהדמות הראשית (סבריאל) לא מבחינה בהם וזה תורם מאוד~
העלילה: ***/10 כי אחת הסיבות שאני קוראת אותו מחדש שוב היא כי הוא, כמו אריק רקס, הוא אחד הספרים שתמיד, לא משנה כמה פעמים אקרא אותם או אחשוב עליהם או מה שלא יהיה, אשכח תשעים אחוז ממה שקורה. תמיד. באמת. המוח שלי פשוט מוחק את כל הדמויות למעט הראשית מהזיכרון ואין לי ברירה אלא לקרוא מחדש, כי את העובדה שהספר מדהים אני כן זוכרת.
בכל מקרה, ממה שאני כן זוכרת - עולם פנטסטי, בעלי אוב, בעלי אוד הפוכים (אבהורזן, תקראו ותבינו), חתול שהוא לא חתול כמורה רוחני הכי טוב שנברא, אקשן וקסם ואנילאזוכרתאםישרומנטיקה ומוות ושדים וכיף כיף כיף. זו פנטזיה אפית בספר אחד קצר ומופלא. שיש לו המשכים, אבל לא תרגמו אותם לצערי הרב מאוד (ועל כן - קוראת אותו עכשיו באנגלית כדי שאוכל לעבור להמשכים, גם באנגלית).
הדמויות: 100000/10 כי הכתיבה מתעלה עליהן והיא זו שעושה אותן כל כך טובות. גם למוגט, שהוא בתכלס חתול, יש שכבות על גבי שכבות והוא הרבה יותר ממה שהוא נראה. סבריאל היא אחת הדמויות הראשיות האהובות עליי, ובתור אחת שלרוב לא סובלת דמויות ראשיות נשיות זה כנראה אומר משהו~
היא מצוינת; חזקה אך מודעת לחולשות שלה (ויש לה חולשות, לא מעט), יש לה אבא והיא מאוד אוהבת אותו, היא מחושבת ומודעת לסיכונים שבדרך שלה - לה ולמי שאיתה - והיא לא חסרת לב ומודעת גם להשלכות של המעשים שלה, גם אם בלתי נמנעות לעיתים. ויש עוד דמות או שתיים שעדיין לא הגעתי אליהן אבל הן עומדות להגיע בקרוב, אני חשה בזה.
לסיום, סיפור קצר על איך בכלל הספר הובא לידיעתי:
כידוע (באופן כללי, לא יודעת כמה דיברתי על זה כאן), הסדרה האהובה עליי בעולם נקראת 'הנטיק'. היא משלבת שוחרים (כך נקראים הסוכנים של ארגון הנטיק) וטיטאנים ומלאמלא מיתולוגיות וסיפורים ואגדות עתיקות והרפתקאות. אנימציה אמנם לא הכי טובה, אבל מתקבל לחלוטין ולמי אכפת אם העלילה כל כך טובה?
בכל מקרה, לטיטאנית של אחת הדמויות קוראים 'סבריאל', אז לפני כמה שנים (כיתה ז' או ח'?) יצא לי לתהות, מי זו סבריאל? כי רוב הטיטאנים שם קשורים לאגדה או מיתולוגיה מסוימת. חיפשתי בגוגל "סבריאל" וקיבלתי את הספר.
כמובן שהחלטתי שאני קוראת את הספר, אבל עד שמצאתי אותו לקחו עוד כמה חודשים, עד שכנס נוער קורא בהיר אחד ודוכן ספרים יד שנייה וסקירה מדוקדקת של הספרים המוצעים העלתה פרי. הספר - מעט חבוט אך במצב טוב בהחלט - נמצא ממש שם, אחד ויחיד ומחכה רק לי שאקנה אותו (או אחליף, כי הבאתי לא מעט ספרים משל עצמי שזיכו אותי בארבעה חינם). לא חושבת שהוא קיים בחנויות (גם כי הוא יצא ב 2006 וגם כי ההוצאה שלו, גרף, כבר לא ממש פעילה), אבל ממליצה לחפש! ספריות, חנויות יד שנייה, אם אתן קוראות באנגלית אז לפני כמה חודשים קניתי את השלישייה הראשונה במהדורה מיוחדת שיצאה לכבות 25 שנה ליצאתו. יש דרכים. ספר מדהים. תקראו אותו! גם אם רק בשביל מוגט ואיש העץ (ככה אני קוראת לדמות שעדיין לא הגעתי אליה כי שכחתי איך קוראים לו וזכור לי משהו בו שקשור לעץ, אל תשאלו -_-)
*כן ממליצה לחפש בעברית, כי מערכת הקסם בספר קצת מסובכת ומשלבת מונחים שניתנה להם משמעות חדשה, אז קצת מסובך להבין אותה בהתחלה. עברית עדיפה כי זו שפת אם ויותר שמים לב לזה~
~סוף סבריאל~
הבא, במה מאולתרת:
כן. אוקיי. אין לי דחיית סיפוקים. פרסמתי את זה כהודעת קיר לפני שנזכרתי שאני יכולה לכתוב את זה גם כאן בלי להתריע לכל העוקבים שלי וופסי.
מה אני עושהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אוקי זהו דיי מספיק
אתאר את הסיטואציה הנוכחית: יושבת על המיטה בוהה בדבר הזה וצוחקת צחוק מלא רחמים עצמיים כי אין לי מושג מה אני עושה עם החיים שלי ועם הסיפור שלפני שבוע קלטתי שהתעלמתי לחלוטין מפרט מאוד חשוב ונאלצתי להתאים שני פרקים כדי שזה יסתדר ולא יהיה חור ממש מוזר בעלילה ולא הגיוני שלהסביר אותו בכלל יהיה בלתי אפשרי אבל טוב. בסדר. זה סודר. הכל טוב.
מה שלא טוב זה שאני תקועה על פרק 7 כבר פאקינג חודשיים ואין. לי. מושג. מה. לעשות. זה הלך ממש לא כמו שציפיתי או כתבתי או תכננתי וכמובן שככה זה ילך כי אין לי שביב שליטה על מה שקורה עם השניים האלה וכאילו. אוף. אין לי כוח. למה ככה. שוקלת למחוק את פרק 5 ו 6 ו 7 ולכתוב הכול מחדש ככה שיתאים למה שכן תכננתי אבל לא! כל הפואנטה בסיפור הזה היא שגיא ומיכאל כותבים את עצמם. אני לא יכולה לשנות את זה. אם הם רוצים להיות מטומטמים, שיהיו מטומטמים. לא אכפת לי. שיהיו מטומטמים. יאללה. אין לי כוח לכו גם כן.
אבל מה אני עושהההההההההההההההההההההההההההההה אני לא יודעת. אני לא מצליחה לכתוב. כתבתי קטע למיכאל ולרון אבל הוא יקרה רק עוד מלאמלא זמן וכתבתי קטע של פגישה של גיא ומיכאל אבל הוא בכלל לא נכנס כי זה קרה בצורה אחרת לגמרי ופוף! חסר תועלת.
דיי נו, מה כבר ביקשתי? חווית כתיבה קלילה ונחמדה כמו שהייתה לי בחצי השני של במה מאולתרת? למה פתאום אני צריכה לחשוב על דברים? אה. כי הם אנשים בוגרים עכשיו. מנסים להיות, לפחות. בערך. נו. הם באמת מנסים.
*נופלת לאחור על המיטה בנשיפה: 'אני דַי.'* *מתרוממת באותה מהירות*
*סוף רנט על במה מאולתרת.*
ואיך עבר הסופ"ש שלכן?
את השעתיים האחרונות ביליתי בצפייה בסרטונים מהסוג של זה המצורף למעלה. כלומר, אנשים אקראיים יותר או פחות מנגנים על פסנתרי רחוב או סתם אנשים שמנגנים ברחוב והם מעולים או שקורים דברים נחמדים תוך כדי~
הנה עוד אחד:
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
אקראינגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...
