רן חזר לכיתת החזרות לאחר שיצא שוב בכדי להביא לעצמו כיסא.
מבטו עבר על פני הנוכחים ברפרוף ונעצר על אמה.
שפתיו התעוותו כשהתאמץ שלא לחייך וגרר את כיסאו אחריו לכיוונה של אמה.
מה לכל הרוחות הוא עושה?חשבה אמה בזעזוע וניסתה להיבלע מאחורי גבו של אריק ג'ונסון. אריק החזיר לה מבט שואל, עיניו נראו לאמה גדולות פי שניים מגודלן הטבעי בגלל הזכוכית העבה של משקפיו. "הכל בסדר, אמה?" הוא שאל בחיוך רחב שחשף גשר כסוף. אמה מלמלה התנצלות והתמקמה שוב באמצע מושבה, רן במילא כבר הציב את כיסאו לצדה הריק.
אמה החליטה להתעלם לגמרי מקיומו.
"אמה-תולעת-ספרים," אמר רן כברכת שלום.
"רן-צרות-הול," החזירה אמה באותו המטבע לפני שהצליחה לעצור בעד עצמה.
חיוכו של רן גדל. "אני לא מאמין, המצאת לי כינוי? כמה נוגע ללב."
אמה גלגלה את עיניה ונעצה את מבטה במיס ויולה, נחושה בדעתה להישאר קשובה לדבריה הפעם.
"ראשית, ברוך הבא לכולם! אני כל כך נרגשת להתחיל עם החזרות למופע הסתיו של בית הספר!"
אמה התיישבה על קצה כיסאה כדי להיות כמה שיותר רחוקה ממקומו של רן.
רן נשען קרוב יותר אליה. "אני לא נרגש בכלל. מה אתך אמה-תולעת-ספרים? מתכננת על איזה תפקיד ספציפי?" אמה התעלמה מדבריו והמשיכה להקשיב למיס ויולה. "המחזה מבוסס על הספר 'ארוחת בוקר' לאלו מכם שמכירים." דמעות החלו לעלות בעיניה של אמה והיא התאפקה שלא למחוא כפיים, 'ארוחת בוקר'היה אחד מעשרות ספריה האהובים.
"אמה-תולעת ספרים, למה לעזאזל את בוכה?" קרא רן בכיווץ גבות. מה הייתה בעיה שלה? תהה בינו לבינו.
אמה הבליעה את תשובתה: שהיה זה אחד הספרים הטובים ביותר עלי אדמות והוא היה בור מוחלט אם לא הבין זאת, ונעל חסרת רגשות אם לא בכה ממנו, ונותרה קשובה למיס ויולה.
"בעיירה קטנה ונידחת בטקסס. הדמות הראשית, מר מק'ול, שיכור ידוע לשמצה שתמיד מזמין את אותו המשקה בבר המקומי-"
"נו באמת, הסיפורים הקיצ'ים האלו, זה מה שגורם לך לבכות? מתערבים שאני מסוגל לספר לך את הסוף לפני שמיס ויולה אפילו מגיעה לחצי האמצע?" אמה העיפה ברן מבט זועם מעבר לכתפה, וחזרה להביט במיס ויולה בהערצה. אני לא אתן לו אתן העונג שבלהסיח את דעתי, חשבה לעצמה. בשום פנים ואופן לא.
"מר מק'ול לא רואה טעם לחיים, לא עוד. לא אחרי מות אשתו האהובה, מריה-"
"בטח היה שם סקס טוב," פרשן רן.
נחיריה של אמה התרחבו בצורה מסוכנת. הוא לא אמר את זה, מלמלה בראשה, הוא לא.
חיוכו של רן התרחב אפילו יותר כשהבחין בהשפעה שהיו לדבריו על אמה.
"מק'ול מסרב להאמין בכוחה של אהבה לאחר מותה המצער של מריה אהובתו, ומעביר את רוב לילותיו ובקריו בשתייה."
"לגמרי מבין. וויסקי טוב תמיד עושה את העבודה," מלמל רן קרוב לאוזנה של אמה.
אמה נעה לצד הרחוק ביותר על כיסאה מכיוונו של רן אבל כמעט ונפלה. רן החניק גיחוך כשמיס ויולה המשיכה. "המוטיב החוזר ונשנה הוא החוסר בארוחות בוקר, כמו כותרת הספר. הסיפור מתחיל זמן קצר לפני מותה של מריה, כשמר מק'ול מפספס ארוחת בוקר אחת במקרה ומאז לא זוכה לראות עוד את פניה של מריה לאחר התאונה. מק'ול מחליט להעניש את עצמו ומפסיק לאכול ארוחות בוקר לעולמי עולמים."
"מה?" קרא רן, "איזה מן עונש זה אמור להיות? המק'ול הזה היה לגמרי מסובב על כל הראש שלו. יותר מדי וויסקי כנראה." הוא לא שתה וויסקי! צרחה אמה בראשה, ג'ין וטוניק! הוא נהג לשתות ג'ין וטוניק!
"עד שבאחד הלילות מק'ול פוגש בבלייר. אישה צעירה ונועזת מלאה ב-"
"מקומות הנכונים," השלים רן.
"-טוב לב ושמחת חיים שמרעננת את חייו של מק'ול ומציפה אותם בהפתעות."
"בטח תנוחות שונות במיטה."
"אבל מק'ול מתקשה לקבל אותה במהירות לחייו והיחסים בניהם מאותגרים כל הזמן, מק'ול מעורר בה רגשות סותרים והשניים תמיד נקלעים לוויכוחים חסרי מוצא-"
"והם חיו באושר ובעושר," סיכם רן בקצרה, גאה בניתוח הזריז והמדויק שלו לסיפור.
אמה לא יכלה לעמוד בזאת עוד, ונשברה. כיסאה נפל מאחוריה כשנעמדה במקומה, אגרופיה קפוצים לצידי גופה בעצבנות ודמה הולם באוזניה כשהתפרצה.
YOU ARE READING
התנגשות
Roman d'amour#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
