רן קרב לאמה.
תחילה, לא האמין למזלו הטוב כשנעצר בדיוק בעמוד הנשיקה של בלייר ומר מק'ול. הוא הופתע ככל שהמשיך לקרוא עד שהיה משוכנע שזה באמת מה שעמד לקרוא.
הכתיבה הייתה טובה, הוא הודה בינו לבינו, שיקפה בצורה מדויקת תחושות שהיו מוכרות לו מהשהייה במחיצת אמה ואף פעם לא ידע איך לנסחן.
הוא לא תכנן לנשק אותה, בחייו שלא, הוא רק רצה להתגרות בה על שלא המשיכה את ציטוט הנשיקה בין בלייר למר מק'ול. הוא רק רצה...
ולפתע היה קרוב מדי, היה ברור שקו מסוים נחצה. הוא הרגיש שהתכווצה לצדו, לחוצה.
היא הפתיעה אותו כששאלה ישירות אם עמד לנשקה, הוא היה בטוח שתתעלם מהסיטואציה או תעמיד פנים שהכל כרגיל על אף הקרבה הפיזית בניהם כמו שעשתה בפעם האחרונה שניסה לנשק אותה.
"זאת לא השאלה הנכונה, תולעת." אמר רן, הוא לא התכוון לעשות את אותה הטעות פעמיים. הוא לא ינשק אותה אלא אם כן תרצה בכך כמוהו. הוא נזכר בפעם ההיא בה כמעט וכפה את עצמו עליה רק בכדי להוכיח לעצמו שלא חש כלפיה דבר.
איזה טיפש היה אז, טיפש ופזיז. הוא כלל לא חשב עליה אז, איך היא הרגישה, האם רצתה בזה גם. נראה היה כאילו המקרה היה רחוק ממנו שנות אור. רן הרגיש שרגשותיו כלפי אמה התעמקו הרבה יותר מאז, הוא הכיר בהם כעת והכיר אותה, והוא כן דאג לרגשותיה שלה.
הוא רצה לנשק אותה, ללא ספק רצה מזה זמן רב. אבל יותר מכך רצה שהיא תרצה בכך. הוא תהה האם ראתה אותו באותה הדרך בה ראה אותה. "השאלה הנכונה היא האם את רוצה שאנשק אותך?"
רן היה קרוב להחריד לפניה, הוא הרכין את ראשו כך שיהיו באותו הגובה וידו נחה על לחיה, הוא לא היה בטוח מתי הניח אותה שם.
אמה לא ענתה. הוא היה בטוח שבעוד רגע תדחוף אותו מעליה או תמלמל תשובה שלילית. הדבר האחרון שחשב שתעשה היה שתעצום את עיניה בהמתנה.
רן לא האמין למראה עיניו, הוא לא היה בטוח. האם הייתה זאת מלכודת? אולי לא התכוונה למה שחשב, אולי רק את עצמה את עיניה כי לא רצתה לראות עוד את פניו מקרוב כל כך.
אבל כשסקר את עפעפיה העצומים הם לא היו מכווצים באימה כמו שהיו בפעם ההיא שעמד לנשק אותה, הוא לא ראה רתיעה בתווי פניה הרפויים. רן לא בזבז שנייה נוספת, הוא צמצם את המרווח הקטן שהפריד בין ראשיהם ונישק אותה.
השפתיים של אמה היו רכות כשהצמיד אליהן את שפתיו. אמה לא זעה. רן ברר את מהלכיו בקפידה, הוא היה בטוח שזו הייתה הנשיקה הראשונה של אמה לכן רק הבריש את שפתיו כנגד שלה בעדינות לרגע ומיד ניתק ממנה. הוא הרחיק את ראשו רק במעט, מספיק בכדי למצוא את עיניה ולאפשר לה זמן לסגת.
אבל עיניה של אמה נותרו עצומות ורן היה נותן הכל באותו הרגע בכדי לדעת מה רץ בראשה. במקום זאת הוא החליט להתאחד עם שפתיה שוב ורכן בשנית.
אמה קפאה במקומה כשחשה בשפתיו של רן נלחצות לשלה.
הן היו קטיפטיות להפליא ובאופן מפתיע עדינות למגע. זה ארך פחות משנייה, או לפחות כך חשבה אמה, והיא מיד הרגישה בפניו של רן מתרחקים ממנה. היא תהתה אם עשתה משהו לא נכון, או שמא כך אמורה להיות נשיקה? קצרה כל כך?
אמה לא פקחה את עיניה עדיין, היא התענגה שוב על המחשבה שקרוב לוודאי נראו כמו בלייר ומר מק'ול בסצינת הנשיקה בספר. ואז שוב חשה בשפתיו של רן כנגד שפתיה, הפעם הלחץ שנוצר ממפגש שפתותיהם התחזק. ידו האחרת של רן, היד שאחזה בספרה, התרוממה והונחה על לחיה השנייה של אמה כך שערסל את פניה בין כפותיו.
אמה התרשמה מהיכולת של רן להיות עדין כל כך, היא תמיד ראתה בו פרוע ושובב ומעולם לא ייחסה לו עדינות שכזו. ופתאום נוכחה לגלות עד כמה מרפרף וקליל מגעו יכל להיות. כאילו הייתה לכלי חרסינה והוא חשש לשבור אותה רק בנגיעה קלה שבקלות.
אמה לא הייתה בטוחה כיצד היה עליה להניע את שפתיה או מה לעשות עם ידיה לכן נותרה עומדת ללא ניע. בעוד שבתוכה השתוללה סערה. הפרפרים בבטנה כמעט והכאיבו לה והיא הרגישה כאילו עמדה להצטרף אליהם ולהתעופף בעצמה בעוד רגע עם אותה תחושה מסחררת של התרגשות.
כשניתק ממנה רן שוב אמה הרגישה שהייתה חסרת נשימה. היא פקחה את עיניה והביטה ברן שהתנשם בכבדות גם הוא. חיוך קטן עיקם את זוויות פיו. פיו. הפה שהרגע נשק לה. אמה קלטה שבהתה בשפתיו ומהרה להסית את מבטה. סומק טיפס במעלה צווארה.
רן הניח את ידו מתחת לסנטרה ואילץ אותה להביט בעיניו. למה הן כל כך ירוקות? חשבה אמה כשהתמקדה בהן. היא הרגישה כאילו נבלעה בתוכן. "לא תאמיני כמה זמן חיכיתי לעשות את זה, תולעת." מלמל רן בהתנשפות. היא הבחינה שגם לחייו היו סמוקות כשלה.
אמה בלעה, לא מאמינה שהרגע עשתה מה שעשתה. רן שמט את ידיו מפניה והשיב אותן לחיקו, עכשיו הם רק עמדו קרוב זה לזה. ליבה של אמה הוטח לצלעותיה בחוזק ורק אז הבינה שהלם במהירות כל הזמן הזה. למה גופה הגיב בצורה שכזו לקרבתו של רן?
לפתע רן פנה ממנה בצהלה וקפץ היישר למיטתה כשידיו פרושות באוויר. הספר עוד היה אחוז היטב בידו השמאלית כששכב בגבו על מיטתה ובהה בתקרה. הוא נאנח עמוקות וחייך מאוזן לאוזן. אמה הביטה בו בעיניים פעורות לרווחה, מה חשב לעצמו?
ואז הוא קיפץ שוב על רגליו וגמע בצעד מהיר את המרחק בניהם ובלי שום התרעה הדביק נשיקה חטופה ללחיה של אמה. אמה פלטה נשיפה הפתעה וידה טיפסה באופן אוטומטי ללחיה. חיוכו של רן גדל עוד יותר, אם הדבר היה בכלל אפשרי, והוא רכן שוב ונשק במהירות גם ללחיה האחרת. אמה הניחה את ידה השנייה על לחיה האחרת ומיששה גם אותה, המומה.
"אלוהים, את חמודה. שנתחיל בחזרה?" אמר רן וזיק השעשוע המוכר שב לעיניו. אחר כך קפץ שוב על מיטתה מבלי לומר מילה. אמה בהתה בחלל בו עמד לפני רגע בהלם מוחלט. היא עוד יכלה לחוש בניקור הזעיר של שפתיו על לחייה תחת כפות ידיה.
מבלי משים אחת מידיה הרפתה מלחיה ועברה לפיה.
אצבעותיה של אמה השתהו שם לרגע.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
