התנגשות - פרק 36

4.5K 322 5
                                    


 "אני פשוט... אני לא בטוחה אפילו איך לנסח את זה," קולה של אמה גווע באטיות לאחר שהשתפכה בפני סטלה הספרנית והתוודתה על כל חטאיה.

הכל, פרט לתקרית אתמול בכתה עם המגע בניהם. מבטה של אמה התמקד בנורת לילה קטנה שהוצבה על הדלפק והיא לא הצליחה להביא את עצמה להביט בפניה של סטלה. כשדיברה שוב, היא עשתה זאת מבלי להבחין אפילו, מבטה עוד מקובע במקומו ופניה חסרות הבעה.

"הוא מוציא אותי מדעתי משום מה," פלטה אמה חלושות. 

ראשה זינק להביט בסטלה, האם שמעה אותה? עיניה החכמות של סטלה היו נעוצות בה. אמה נשכה את שפתה התחתונה, היא שמעה.

"אני מצטערת סטלה, אני לא צריכה להתפרץ לכאן כך ולהעמיס עלייך את כל השטויות האלו שלי." מלמלה אמה.

סטלה פטרה את דבריה בנפנוף יד, "שטויות, את תמיד משתפת אותי. ואני נהנית להקשיב לך, ילדה. באמת."

אמה השיבה בחיוך קטן ומהרה להוסיף, "זה לא משנה, בכל אופן לא התכוונתי למחצית הדברים שאמרתי." השקר צבט את ליבה. 

היא מעולם לא שיקרה לסטלה. מצד שני, היא לא רצתה שתחשוב שהיא, אמה נתנה חשיבות כלשהי ליחסיה עם רן-צרות-הול. הדיבור עליו עלול להטעות. 

סטלה פטרה את דבריה בנפנוף יד נוסף, "שטויות. בוודאי שהתכוונת."

אמה בלעה, מה חשבה לעצמה שסטלה באמת לא תבחין בשקר הקטן והצולע שלה? אמה נאנחה עמוקות.

"אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהוא משפיע עליי איכשהו, ואני.. מה עליי לעשות? שאפסיק להתרועע אתו?"

"ובכן, ממה שהבנתי את לא יכולה כל כך להתרחק ממנו בגלל החזרות, נכון?"

אמה הנהנה וסטלה המשיכה. "אבל... זה נשמע כאילו את אפילו נהנית מחברתו. שלא לדבר על העובדה שאת מקדישה לכך לא מעט זמן ומחשבה אחרת למה שתבואי להתייעץ איתי לגבי הדבר, נכון?"

אמה פתחה את פיה להתנגד וסגרה אותו שוב. לא היו לה טיעונים לסתור את טענתה של סטלה.

"אני הייתי אומרת, לפי איך שאני מבינה את זה, שאת אפילו מתקשה להתרחק ממנו."

עיניה של אמה נפערו, לא נכון.

אבל סטלה התעלמה מהבעתה, מבטה ריחף אל מעל ראשה וננעץ בדבר מה מאחוריה. "והייתי אומרת שגם הוא מתקשה לעשות את אותו הדבר." מלמלה.

אמה כיווצה את גבותיה בשאלה, "למה את מתכוו-"

"מדברים על החמור," לחשה סטלה רגע לפני שאמה שמעה את שמה מדלת הכניסה לספרייה.

אמה הסתובבה באטיות. בכניסה לספרייה עמדה הצרה הכי צרורה שאי פעם נקלעה אליה בחייה.

רן נשען בגבו על משקוף הדלת כשחיוך רחב מרוח על פניו.

"ידעתי שאמצא אותך כאן," אמר, קולו רווי שביעות רצון וגאווה עצמית. 

התנגשותWhere stories live. Discover now