"וואו.." פלטה אמה כשעמדה המומה אל מול המחזה המרהיב שנגלה לפניה.
עשרות מתקנים עצומים בגודלם ניצבו במרחק מה ממנה, את חלקם ראתה רק כי התנוססו גבוה מעל האחרים. גלגל ענק, מעגל של כיסאות מעופפים, רכבת הרים, ספינה ענקית שהתנודדה מצד לצד באוויר בעוד האנשים שישבו בתוכה צורחים בהנאה, או אימה, אמה לא הייתה בטוחה מה מהשניים.
והיו עוד הרבה מתקנים נוספים, רחוקים מכדי שתוכל לראותם ומשונים מכדי שתדע איך לכנותם. אבל נדמה היה לה שכולם, כל מתקן ומתקן היה קשור במעוף איכשהו.
אז זה מה שפספסתי כל ילדותי... תהתה אמה בליבה כשהמשיכה לסקור את שטח הלונה פארק ממקום הכניסה.היא הייתה כל כך שקועה בתצפית שלה עד שלא שמה לב שרן חזר להיעמד לצדה.
"לפי ההבעה על הפנים שלך מישהו עוד עלול לחשוב שאף פעם לא היית בלונה פארק לפני." מלמל רן לאחר שהביט לכיוון אליו הביטה אמה בחיפוש אחר משהו מעניין. והבין רק לאחר רגע שכל שהיא צפתה בו היו המתקנים עצמם.
אמה סובבה את ראשה להביט בו. ברגע שהגיעו לכניסה הוא הורה לה לחכות לו במקומה בטענה שהכיר את השומר ויוכל לסדר להם כניסה חופשית. לאמה הייתה תחושה עזה ששיקר, אבל היא לא אמרה דבר כי במילא היא לא הביאה אתה את ארנקה כך שלא תוכל לשלם על עצמה.
היא הרגישה לא בנוח עם העובדה שרן נאלץ לשלם על שניהם אבל רשמה לעצמה בירכתי ראשה שתברר מאוחר יותר את הסכום ותחזיר לו אותו במדויק.
"באמת אף פעם לא הייתי בלונה פארק," אישרה אמה את דבריו כשנזכרה שדיבר.
רן שוב הביט בה כאילו יצאה מדעתה. אותו מבט שהיה על פניו כשאמרה לו שהעדיפה את מכוניתו של אביה על פני שלו. "לא נכון.." מלמל בפליאה.
אמה השיבה בהנהון קטן. "דווקא כן נכון."
רן תפס את ראשו בין ידיו בדרמטיות, "אני לא מאמין, תולעת. המצב אפילו גרוע יותר משחשבתי."
"למה אתה תמיד אומר עליי בכל מיני נושאים שונים שהמצב שלי גרוע יותר משחשבת? מה זה אמור להביע בכלל?"
רן נענע את ראשו מצד לצד בצער מעושה, "בדיוק כמו איך שזה נישמע, תולעת. בדיוק כמו איך שזה נישמע."
אמה כיווצה את גבותיה כשלא הבינה, אבל רן התעלם ממנה ופלט אנחה עמוקה. "טוב אם כך את לא מותירה לי ברירה אלא לחשוף אותך לעולם השעשועים. בחיי, לפעמים אני חושש שאכרע תחת כובד האחריות.." מלמל רן.
אמה גלגלה את עיניה לעברו, "בוא ניכנס פשוט. אם אני כבר פה אני רוצה לראות את המקום כמו שצריך, ואין לנו הרבה זמן." הזכירה אמה.
ובמילים אלו המשיכה להתקדם לבדה ונכנסה למתחם הפארק. רן מיהר ללכת בעקבותיה.
***
"נראה שאין כאן אף מתקן שאני יכולה לעלות עליו," נאנחה אמה באכזבה לאחר שהיא ורן הקיפו את מה שנראה כמו חצי מהמתחם הענק בחיפושים אחר משהו שלא ריחף באוויר.
רן צקצק בלשונו, "את מוותרת מהר מדי, תולעת. אני בטוח שיש, חייב להיות כאן משהו אחד לפ-"
קול גרגור רם קטע את דבריו של רן.
אמה השפילה מבט באימה לבטנה המקרקרת.
כן. זו ללא ספק הייתה היא, חשבה אמה בבעתה. אמה הרימה לאט ובחשש את ראשה כדי לבדוק האם גם רן שמע את זה.
רן נעץ בה מבט כששפתיו רועדות בניסיון להתאפק ולא לפרוץ בצחוק. "מישהי כאן רעבה," קבע.
לחייה של אמה האדימו באחת והיא מהרה להסיט את מבטה ממנו. "מ-מצטערת, אני פשוט.." אמה נשכה את שפתה התחתונה במבוכה והנמיכה את ראשה בניסיון להפיל כמה שיותר משיערה על פניה כדי להסתתר מאחוריו.
"לא אכלתי עדיין צהריים.. הייתי אמורה לאכול את השאריות בבית." גמגמה אמה ושילבה את ידיה חזק על בטנה לבל תפלוט שוב הגה. רן לא יפסיק לרדת עליי, חשבה במרמור אמה.
רן צפה באמה המובכת לפניו, ונהנה מכל רגע.
הוא ידע שזה היה הרגע שעליו לזרוק איזו הערה עוקצנית אבל במקום זאת מצא את עצמו שקוע.
הוא צפה בצורה בה שיחקה אמה עם כפות רגליה מבלי משים, ואיך נשכה את שפתה התחתונה כמו בכל פעם שעשתה כשהרגישה לא בנוח בחברתו ואיך עיניה התרוצצו על הקרקע כשנמנעה מליצור אתו קשר עין.
בכל אלו הוא צפה ולא שם לב שההבעה המתבדחת דעכה לאיטה מפניו. הוא היה מרותק.
איפה היית, תולעת? המחשבה הבזיקה בראשו של רן עוד לפני שהספיק לחשוב על משמעותה,
איפה היית עד עכשיו שלא הבחנתי בך?
ברגע שחשב זאת רן ניעור מההפנוט ששקע בו ומיהר להסיח את דעתו.
"בואי איתי," אמר לאמה, תפס את זרועה ומשך אותה אחריו. אמה העזה סוף סוף להרים את ראשה ולהביט בו כשהלכו, והופתעה לגלות שלא צחק עליה יותר.
"מה? לאן?" שאלה.
"לאכול, כמובן." רן העיף אליה מבט מעבר לכתפו, "למה, יכול להיות שאת לא רעבה?" שאל בחיוך צדדי.
אמה מהרה להחזיר את מבטה לכפות רגליה. הנה זה מגיע, חשבה לעצמה.
"מוזר," מלמל רן כשהוא ממשיך לאחוז בזרועה ולגרור אותה אחריו, "אבל יש לי תחושה חזקה שאת כן."
אמה בלעה את רוקה בשקט והמשיכה ללכת בעקבותיו מבלי להתלונן, שוכחת לנתק את זרועה מידו החמימה של רן.
הפרק הזה יהיו מחולק לשני חלקים כי בעיקרון כל השהייה שלהם בלונה פארק זה פרק אחד, החלק השני בדרך :)
YOU ARE READING
התנגשות
Roman d'amour#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
