התפקידים חולקו זה אחר זה, נחטפו יותר נכון, על ידי תלמידי כתת המשחק.
הסתבר, שכל מי שהיה בכתה רצה תפקיד נכבד. ובכן, חשבה אמה, הם לוקחים שיעורי משחק, בוודאי שירצו תפקיד מהותי.
היא על כל פנים, פחות או יותר הוכרחה להצטרף למחזה על אף שלא השתתפה בשעורי משחק.
מיס ויולה התעקשה שעליה לקחת חלק במחזה, אז היא שמעה בקולה כיוון שכיבדה אותה, אבל זה, זה היה יותר מדי בשבילה.
בסוף השיעור, לאחר שמיס ויולה חילקה את כל התפקידים ואת דפי המחזה, רן קפץ ממקומו ונעמד מול אמה. "קדימה," האיץ בה. אמה חשקה את לסתותיה והתקדמה אחריו לכיוונה של מיס ויולה שסידרה את דבריה בתיקה.
"מיס," פתח רן בזמן שהחדר התרוקן כליל.
מיס ויולה העיפה בהם מבט קצר מעבר לכתפה לפני שחזרה להתעסק בתיקה.
"כן, יקירים?"
רן משך בשערו הפרוע, לא בטוח כיצד לגשת לנושא שוב. "אני לא יכול לשחק את מר מק'ול."
אמה פערה את עיניה. אין לו בושה, מה? אפילו עכשיו, כל שעשה היה לדאוג לעצמו, הרי גם היא לא רצתה תפקיד ראשי! על אחת כמה וכמה לא בלייר היפהפייה, גם מישהי מצוינת במשחק לא תוכל להגיע לקרסוליה של בלייר, ואמה ממש לא רצתה לנסות. בלייר הייתה אחת הדמויות האהובות עליה! היא לא רצתה להביש את דמותה כך בניסיון עלוב של משחק.
"מיס ויולה, גם אני אשמח לקבל תפקיד אחר," השחילה אמה במהירות.
מיס ויולה סיימה לארגן את תיקה והסתובבה להתמודד מולם. חיוכה עוד על פניה. למה היא תמיד מחייכת? חשב רן.
"אני מבינה, יקירים. אבל כרגע כל התפקידים כבר חולקו, ויש לי הרגשה שאתם הבחירה הנכונה ביותר. ובדרך כלל ההרגשות שלי לא מטעות-"
"אלו רק הרגשות, אלוהים ישמור. אנחנו מדברים כאן על תפקיד ראשי, אחד שבאמת אצטרך לשנן בו דפים ולהתהלך על הבמה, את יודעת?" התפרץ רן.
אמה מצמצה בהלם. "אני מצטערת בשמו מיס ויולה, הוא חסר נימוסים כמו שכבר בטח שמת-"
"הו אני מבינה, בחור צעיר. אני בהחלט מבינה. ואני אומרת לך, שאתה תתאים לזה מצוין. במקרה שלך בכל אופן, רן הול, התפקיד שלך לא כל כך נתון לוויכוח, כי אני הרי מורשית לבחור לך איזה חלק במחזה שארצה." מיס ויולה הרימה גבה, מאתגרת את רן לנסות לערער על דבריה או לטעון אחרת. "אתה מודע לכך, נכון?"
רן הידק את לסתותיו בכזו עצמה שאמה הבחינה בשרירים קופצים בלחייו. "בסדר. אעשה את זה, לעזאזל!" קרא והתפרץ אל מחוץ לכתת המשחק.
"מצוין!" קראה אחריו מיס ויולה בהתלהבות.
אמה נותרה לבדה בכתת המשחק עם מיס ויולה המחייכת.
"עכשיו מה לגבייך יקירה? את הרי אוהבת את 'ארוחת בוקר'." טענה מיס ויולה.
אמה העבירה את משקלה מרגל לרגל במבוכה. "אני פשוט, אני לא חושבת שאני ראויה..."
"אם כך אני אומרת לך, את ראויה. לא הייתי מפקידה את בלייר בידיה של אף אחת אחרת מלבדך. קראת את הספר! לא ניתן לומר את אותו הדבר לגבי רוב האנשים כאן."
אמה הסיטה את מבטה ממיס ויולה. "אני גם לא רוצה לעבוד אתו." אמרה אמה את שאר האמת ששמרה לעצמה.
מבטה של מיס ויולה נראה כמסתיר דבר מה, כאילו ידעה משהו שאמה לא ראתה. "מה?" שאלה אמה.
מיס ויולה חייכה, "אל תדאגי יקירה, אני צופה לשניכם עתיד מזהיר ביחד..."
אמה פערה עיניים, "מיס ויולה-!"
"על הבמה, כמובן. על הבמה," מהרה להוסיף מיס ויולה. "ולגבי מה שאמרת, לפעמים תיאלצי לעבוד עם אנשים שאת לא כל כך מחבבת בחייך, אמה. אלו הן רק חזרות למה שמצפה לך בעולם האמתי. אני מבקשת ממך לעשות את התפקיד של בלייר, ולעזור לרן לעשות את שלו."
אמה ומיס ויולה המחויכת החליפו מבטים.
לבסוף אמה נשפה ברוגז, "בסדר, בסדר." פלטה באי רצון.
"נפלא! אני אראה אותך בחזרות מחר." קראה מיס ויולה ויצאה מהכיתה.
אמה עמדה לבדה באמצע הכתה שסודרה במעגל, ותהתה בינה לבינה, איך קרה הדבר שמכל האנשים בתיכון אלפרד דווקא היא קיבלה לעמוד לצד רן-צרות-הול באור הזרקורים.
"בת מזל שכמותי," מלמלה לעצמה.
YOU ARE READING
התנגשות
Roman d'amour#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
