התנגשות

התנגשות - פרק 47

 רן כחכח בגרונו כמה פעמים.

נדמה היה לו לרגע שקולו אבד לו לנוכח מראהו של מר וולש מתנוסס כך מעליו. 

מר וולש היה איש גבוה, בהחלט. ללא ספק, חשב רן. איש גבוה במיוחד שמאוד לא חיבב את רן. 

אם לומר את האמת, רן היה די בטוח ששנא אותו. כמו כל דמות חינוכית אחרת שנקרתה בחייו של רן. מר וולש יצא לפנסיה לפני כמה שנים ככל הידוע לרן, אבל עדיין התעקש לממן ולנהל את קרן המתנדבים בעיירה שסייעה בבתי אבות ובתי יתומים. ממש דמות למופת, הבעיה הייתה שיום אחד דרכיהם של מר וולש ורן נפגשו.

ו.. אהמ, טוב איך לומר, רן לא הותיר את הרושם הכי טוב. רן גירד את אחורי ראשו במבוכה. "אמה ומר וולש.." הוא הנהן לעברם כמחוות שלום וחייך באי נוחות. מר וולש נעץ ברן מבט חשדני והרים גבה ספקנית.

רן מהר להסביר את עצמו, אבל החל לגמגם וכבר לא היה בטוח בהימצאותו כאן בבית החולים. פתאום הרעיון נראה לו מגוחך לגמרי, למה נחפז כל כך לראות את אמה? הרי ברור שהיא תהיי בסדר גמור, וחוץ מזה הם לא היו קרובים או משהו.

נכון?

רן כחכח בגרונו בשנית והתעשת סוף סוף. "אמה! מר וולש! איזה צירוף מקרים, הא? מה אתם עושים כאן?" שאל בהפתעה מדומה.

הבעתו של מר וולש לא השתנתה ולו במעט. הוא לא קנה את זה. "מר הול, אכפת לך?" ידו של מר וולש החוותה אל עבר דלת היציאה של המעלית אשר הייתה פתוחה לרווחה. "אתה חוסם את המעבר." הוסיף מר וולש כשנראה היה שרן לא קלט את המסר. עיניו של רן התרחבו, "הו, בטח, בטח." מלמל ומהר לפנות את הדרך. אידיוט, חשב בלבו ונאבק בדחף להטיח את ידו במצחו.מר וולש יצא בראש ואמה מהרה מיד אחריו, רן ניסה לתפוס את מבטה אבל נראה שהיא התחמקה מניסיונותיו בכוונה.

דלת המעלית נסגרה אחריהם ועלתה לקומה השנייה. רן עמד פנים מול פנים עם מר וולש ואמה תולעת ספרים. רן בלע את רוקו חזק.

"אז.. מה היה זה שהתחלת להגיד, מר הול?" שאל מר וולש בהרמת גבות, כאילו רן היה ילד קטן. כל כולו אמר התנשאות. כאילו רן כלל לא היה ברמתו, או לחלופין, ברמתה של אמה. וזמנם היה יקר מכדי להתבזבז על שיחה סתמית שכזו. הגישה הזו מאוד לא מצאה חן בעיני רן, במיוחד בשל העובדה שרן היה זה שבדך כלל נהג להתנהג כך כלפי כל משלא החשיב כחבר שלו. בתוספת זלזול וציניות חורכת, כמובן. 

שריר קפץ בלסתו של רן לשמע טון קולו המתנשא של מר וולש, אבל הוא הכריח את עצמו לחייך. "שאלתי מה אתה ואמה עושים כאן?" מר וולש העיף מבט קצר אל עבר אמה. כמחפש אחר אישורה, אבל אמה, כפי שהיה נראה לרן, לא הייתה מוכנה להתיק את מבטה מהרצפה. "היינו צריכים לעשות כמה בדיקות. תודה על ההתעניינות, מר הול. ומה אתה עושה כאן, אם אפשר לשאול?" רן שם לב לכך שאביה של אמה נמנע מלענות תשובה ישירה ונותר לא מחויב. "אני? הו, אני רק... אני-" כל כך הרבה דברים התרוצצו בראשו באותו הרגע שרן אפילו לא הצליח לחשוב על אלבי פשוט... מה שהיה מוזר כי רן היה מלך התירוצים.

רן חייך חיוך רחב ומהר לשלוח את ידו ללחוץ את כפתור המעלית מאחוריו. "אני רק.. אתה יודע מר וולש, הסתובבתי לי." מר וולש הרים גבה נוספת. "הסתובבת לך?" חזר אחריו. "בבית החולים הראשי?" רן הנהן, "כן.. אתה יודע, יש לי כמה עניינים לא סגורים פה. זה קצת אישי למען האמת, אני מעדיף שלא לדבר על זה." דלת המעלית נפתחה ורן מהר לזנק על ההזדמנות. "בכל מקרה, אני חייב ללכת. היה נחמד לראות אותך מר וולש! ואמה אראה אותך מחר בבצפר." קרא אחריו רן ומהר להיכנס למעלית וללחוץ על הקומה הראשונה שמצאו אצבעותיו.

ברגע שדלת המעלית נסגרה אחריו רן פלט נשימה ארוכה מבין שפתיו בעודו מתבונן בהשתקפותו במראה. ואז הטיח את ידו במצחו כמו שהשתוקק לעשות מרגע שהתחיל לברבר שטויות מול אביה של אמה. כשדלת המעלית נפתחה, היה זה בקומה השנייה ושלט גדול קיבל את פניו של רן.'מחלקת יולדות' נכתב עליו. 

רן בהה לרגע בשלט, לא בטוח מה מעשיו כאן, ואז כשנזכר מהר להטיח את ידו בשנית במצחו.

"אידיוט."