התנגשות - פרק 99

3.1K 268 29
                                    


 לאחר שהתאוששה ממקרה-הכמעט-התקף-חרדה שלה על הבמה, אמה מהרה לכחכח בגרונה ולהמשיך עם הסצנה כאילו דבר לא קרה.

בסיומה של הסצנה האחרונה אמה ורן ישבו בדיוק באותם המקומות בהם ישבו כשפתחו את המחזה. מר מק'ול נשען בגב שפוף על הבר, ממש על סף מותו, ובלייר בכיסא שתמיד נהג להיות ריק לצידו לפני שנפגשו. "אתה בסדר? אתה לא נראה במיטבך.." פתחה אמה בחשש.

רן החל להשתעל בקולוניות, זה היה הסימן של אריק ג'ונסון לעלות לבמה. לאריק ג'ונסון היה תפקיד קטן- הוא הופיע רק בסצנת הסיום.

הוא עלה בכדי להיות הקריין המדובב של הסיטואציה.

"ובזמן שאהבתם של בלייק ומר מק'ול הרחיקה שחקים, מר מק'ול הפסיק לאכול ארוחות בוקר מבלי להבחין." אמר אריק בקול חזק וברור.

הוא היה טוב בלהקריא דברים, אבל לא בלשחק אותם. כמו שרן אמר בעבר לאמה.

"מק'ול?" קראה אמה בבהלה מיד לאחר דבריו של אריק, "מר מק'ול, בבקשה ענה לי!" היא חבקה את שכמותייו של רן בניסיון להשעין עליה את משקלו.

"בלייר.." לחש רן בשקט ודמעות לא רצוניות עלו בעיניה של אמה. סוף הסיפור של 'ארוחת בוקר' היה תמיד קשה לה. היא מעולם לא חשבה שאי פעם תשחק אותו.

"מר מק'ול!" זעקה אמה את כאבה של בלייר, אחת הדמויות האהובות עליה ביותר מכל ספריה.

"בלייר, אני-" ניסה רן בקול ניחר ומבלי לסיים את דבריו שמט את ראשו אל בין ידיה המושטות של אמה ודמם. אמה פלטה יפחת בכי מדומה והשעינה את ראשה על ראשו של רן כשחיבקה אותו.

המחזה תם.

מר מק'ול מת כמו בספר.

"בניסיונו הנואש של מר מק'ול לשכוח את מריה אהובתו ולהטביע את יגונו שכח הוא איך לאהוב, אהבה שאיננה בת חלוף ואיננה גובלת מוות וכאב." המשיך אריק ג'ונסון ברקע.

"ובמילים אלו, מר מק'ול ידע שדבר לא נותר לו אלא להמתין לאהבה הבאה. אולי היא מסתתרת לה ממש מעבר לפינה, בשער המעבר המפריד בין גן עדן לגיהינום, או יום ללילה, או חיים למוות. סוף." ובזאת אריק ג'ונסון שסיים את תפקידו ירד מהבמה.

לשנייה אחת האולם כולם עמד מלכת בנשימה אצורה, מתקשה להאמין כנראה שזה היה סופו המר של המחזה. ואז, כשההבנה חלחלה, מחיאות כפיים סוערות פרצו בין רגע מכל עבר והרעידו את החלל כולו. האודיטוריום נמלא קריאות, צהלות ושריקות בזמן שהאורות כבו לגמרי ווילונות אדומים ירדו באחת מהתקרה בלחיצתה של מיס ויולה מאחורי הקלעים והסתירו את הבמה מעיניהם של הצופים.

חושך מוחלט נפל על הבמה כולה.

המחזה תם, חשבה שוב אמה והתקשתה להאמין לעצמה. ליבה דהר בחזה, הן מהאדרנלין שהציף אותה ברגע שהקהל פצח במחיאות כפיים רועמות והן מקרבתה לרן.

התנגשותWhere stories live. Discover now