ביקשתי מאמה-תולעת-ספרים הרגע סליחה?
חיוך דבילי עוד היה מרוח על פניו של רן מזיכרון השיחה הקצרה והמצחיקה עם אמה-תולעת-ספרים כשהמחשבה המזעזעת פילחה לפתע את תודעתו.
ביקשתי ממנה סליחה???רן נעצר במקומו באמצע הרחוב, החיוך נעלם כלא היה מפניו והבעת זעף החליפה אותו. הוא לא מבקש סליחה. מאף אחד.
מוזר, חשב והשתדל לחשוב על משהו אחר. אבל הוא לא הצליח.
זה היה ממש ממש מוזר.
ורן בכלל לא אהב את זה.
***
האווירה הייתה מתוחה בצורה מחשידה במהלך ארוחת הערב.
אמה חשה זאת מרגע שכף רגלה דרכה על רצפת הבית.
"בסדר," נאנחה אמה והניחה את המזלג לצד צלחתה הריקה. "מה מכביד עלייך כל כך, אבא?"
אביה הסתתר מאחורי עיתונו והעמיד פנים שהתעניין מאוד בכתוב, אבל אמה ידעה שמשהו לא היה כשורה כיוון שתפסה אותו מגניב לעברה מבטים חטופים מדי פעם.
אמה נאנחה, "אני מחכה, אבא."
אביה הוריד בתבוסה את העיתון והניח אותו על שולחן האוכל לפניו. "אמה, את יודעת שאני סומך עלייך ומאמין בך בכל ליבי, ובדרכך המיוחדת לצמוח לאישה הצעירה והנפלאה שמזכירה לי כל כך את אמך ה-"
"אבא," קטעה אותו אמה, הוא נהג להשתמש בקלף של אימה המתה בכל פעם שרצה להתחמק מנושא כלשהו.
יחסי מין, הייתה דוגמה טובה. אמה נזכרה ביום בו הושיב אותה ואמר שהגיע הזמן שתיחשף לנושא החשוב אבל כל שעשה במשך שעה היה לתאר איך הוא ואימה הכירו וכמה מדהימה הייתה ואיך היא יכלה לעשות את השיחה הזו הרבה יותר טוב ממנו.
אמה הבליעה חיוך לנוכח הזיכרון והאיצה בו להגיע לנקודה שעליה באמת רצה לדבר עכשיו. "מה יש?" שאלה.
"ראיתי אותך היום," אמר אביה ומבטו המודאג הופנה סוף סוף אליה. "עם רן הול." סיים אביה את המשפט ואמה כמעט ופלטה "אהה" כשההבנה הכתה בה.
"אני לא מנסה להיות חטטן או משהו אמה, אבל הבטתי בחלון בדיוק כשהגעת וראיתי אותו מלווה אותך. אני מצטער, אבל אני מאוד, וזאת בלשון המעטה אמה, מוטרד ממה שראיתי. קיוויתי שתוכלי לשפוך מעט אור על העניין."
אמה נשכה את פנים לחיה, היא לא ידעה אם ההסבר יוכל להטיב כל כך עם דעתו של אביה על רן הול.
"אהמ.." המהמה בשקט. אביה נראה כאחוז תזזה מרוב ציפייה לתשובתה.
"אנחנו עובדים על מחזה הסתיו ביחד. מיס ויולה נתנה לנו תפקידים ראשיים ו..."
אביה כיווץ את גבותיו, "מחזה הסתיו? מה רן הול עושה במחזה הסתיו?" שאל בחשד.
"שמעתי על הנערים שנכנסו לכלא לפני כמה ימים, הם השתחררו רק אתמול אמה. ואני תמיד רואה את הול בקרבתם. אם זה מה שהקרובים אליו עושים, את יכולה להבין למה אני לא רוצה שתהיי גם את בסביבתו, אמה."
אמה הסיטה את מבטה ממנו כשחשבה על טיעון נגד הולם, אבל היא לא מצאה אחד.
האמת הייתה, שרן -צרות-הול היה צרה צרורה וכולם בעיירה ידעו זאת. והיא הייתה טיפשה אם העמידה פנים אחרת רק כדי להמשיך עם החזרות אתו. "אבא.." פתחה אמה.
"אמה." קולו של אביה היה סמכותי ומלא ביטחון. "תתרחקי ממנו, בבקשה."
אמה הסיטה את שיערה אל מאחורי אוזנה והתנועה הזכירה לה את הלילה בו פגשה ברן, כשהתקרב אליה ועשה את אותו הדבר. רק כדי לגנוב ממך את המפתחות, הזכירה לעצמה.
אמה מצמצה במהירות כדי להפיג את הזיכרון. "בסדר," נאנחה בכניעה, "לא אתקרב אליו מחוץ למסגרת בית הספר."
"וזה אומר כולל החזרה הביתה, אני לא רוצה שהוא ילווה אותך לשום מקום."
אמה הנהנה, קמה ממקומה והחלה לאסוף את הצלחות ושאר כלי ארוחת הערב.
"אני מצטערת אם הדאגתי אותך, אבא." מלמלה אמה כשהחלה לשטוף את הכלים.
אביה הדביק נשיקה חטופה על מצחה כשחלף על פניה אל עבר חדר העבודה שלו.
"זה בסדר," מלמל, "כמו שאמרתי, אני יודע שאני יכול לסמוך עלייך."
אמה נשכה את שפתה התחתונה, אביה טען שיכל לסמוך עליה,
אבל האם היא יכלה לסמוך על עצמה?
YOU ARE READING
התנגשות
Roman d'amour#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
