רן ברח מחצר ביתה של אמה כשחיוך ענק מרוח על פניו.
ההבעה שהסתמנה בפניה כשאמר לה שלא היו כלל שיעורים... חיוכו של רן התרחב בגאון, רק זה היה שווה הכל.
הוא ברח לפני שתספיק לשאול אותו למה בא לבקר אותה אם כך.
לאחר כמה דקות רן התאחד שוב עם מכוניתו האהובה והתרווח במושב המרופד שמאחורי ההגה. הוא נסע באטיות לא אופיינית לו בדרך לביתו.
זה מה שקורה אחרי יום שלם בחברתה של אמה-תולעת-ספרים, חשב לעצמו.
קצב מחשבותיו של רן תאם את קצב הנסיעה, אטי ורגוע באופן מפתיע.
שלושה דברים הובהרו לרן מהיום שבילה עם אמה באופן חד משמעי.
האחד, הוא לגמרי חיבב את אמה-תולעת-ספרים. היום הזה היה ההוכחה הסופית לה הזדקק.
השני, אמה-תולעת-ספרים בהחלט לא חיבבה אותו באותה הדרך.
השלישי, הוא יכבוש את ליבה ועוד יגרום לה לראותו באותה הצורה בה ראה אותה.
חיוכו של רן התרחב עוד יותר לנוכח המחשבות המגוחכות שלו, הוא היה כל כך שקוע בהן עד שלא שם לב שטעה בפנייה לביתו.
"שיט!" קרא רן ברגע שניעור מהרהוריו והבחין שפניו מועדות לכיוון הלא נכון. "נו באמת.." מלמל לעצמו כשהחל להקיף שוב את המרכז המסחרי של העיירה. בדרכו חזרה לנקודה בה התבלבל הבחין רן בחנות פרחים שעדיין הייתה פתוחה, זיכרון ישן נושן הבליח בראשו, ומבלי להבין כלל מה עשה רן עצר את מכוניתו ובהה בחנות הפתוחה.
כמעט שכחתי! חשב בבהלה.
בעל החנות נראה היה כמתארגן לקראת סגירתה, הוא החל להכניס את צנצנות הפרחים הגדולות פנימה בזו אחר זו.
רן פרץ החוצה ממכוניתו במהירות ורץ אל עבר החנות, מבהיל את בעל החנות כשהגיח בפתאומיות מחשידה מאחורי גבו.
"אל אלוהים, בחור!" קרא בעל הבית הזקן, "לא לימדו אותך שלא מתגנבים מאחורי גביהם של זקנים?" ידו זינקה לחזהו מיד ומיששה אותו כמו לבדוק אם ליבו עדיין פעם כהרגלו.
הדבר הזכיר לרן את אמה כשהתקף החרדה שלה התחיל, איך השתוקקה לחוש בקצב פעימות ליבה המרגיע. איך לא מצאה בהן שום רוגע ואז מצבה הדרדר...
"אני מצטער," מהר להשיב רן. "לא התכוונתי להבהיל אותך, א..אדוני." זמן רב עבר מאז הפעם האחרונה שרן השתמש במילת כבוד כלפי מבוגרים ממנו. המילה יצאה מעט מבולבלת מבין שפתיו, כאילו לא היה בטוח שהגה אותה נכון.
"זה מאוחר מדי לקנות פרחים?"
הזקן, שעיניו היו מכווצות עד כה בחשד מה התרכך מיד. "האא, פרחים אתה אומר. היית צריך להתחיל עם זה נערי היקר. נראה שאתה סתם בחור מאוהב, הא? שום דבר מסוכן." הזקן צחק לעצמו מבדיחתו הפרטית.
רן לא אמר דבר. מחשבותיו נדדו למקום אחר, לזמן אחר בחייו.
כמעט שכחתי, חשב במרמור.
"אילו פרחים תרצה, בחור צעיר?" שאל הזקן בחיוך קל, כאילו הייתה זו שאלה שכבר ידע את התשובה לה.
"ורדים אדומים." השיב רן בלחש.
הזקן מחה כף, "ידעתי! ידעתי!" קרא בהתרגשות ואז התעשת והוסיף, "אני מתכוון, יש לך מזל בחור צעיר, תראה עוד לא הכנסתי את הוורדים שלי פנימה."
רן קנה עשרה ורדים אדומים כדם מחנות הפרחים של הזקן ושילם לו ביד נדיבה, כשהוא מורה לו לשמור את העודף.
כשחזר למכוניתו, האושר העילאי שאפף אותה מוקדם יותר לאחר שעזב את אמה התנדף כליל והוא נסע כשהשקט הבודד מחריש את אוזניו.
הוא כמעט ושכח לקנות ורדים.
הוא כמעט שכח.
לאחר שהחנה את מכוניתו לצד ביתו וכיבה את המנוע רן נותר לשבת לדקה נוספת רגע לפני שנכנס לביתו. הוא לקח נשימה עמוקה ועצם את עיניו, הוא ידע כבר מה מצפה לו בפנים.
רן פקח את עיניו ויצא מהמכונית, מתקדם באטיות אל עבר דלת הכניסה לביתו כשזר הוורדים מוסתר מאחורי גבו.
דלת הבית הייתה פתוחה כשדחף אותה ונכנס בשקט לחלל הסלון. אמו ישבה בשולחן האוכל שלהם שהיה ערוך בצורה חגיגית, כשגבה מופנה אליו.
כוס יין אדום אחוזה בין אצבעותיה הדקיקות.
"אימא," לחש רן והתקרב לעברה.
הוא הבחין בתגובתה המידית של ידה האחרת, שזינקה למחות את הדמעות שבטח היו על פניה. רק לאחר מכן הסתובבה להביט בו.
"הגעת? בוא תצטרף אליי לארוחת ערב."
אבל זו לא הייתה ארוחת ערב רגילה, ידע רן. זה היה היום בשנה בו אמו הרשתה לעצמה להתרפק על זיכרונות העבר, המהולים בטעמו המר של אביו.
רן ניגש אליה ושלף את זר הוורדים שקנה.
"יום נישואים שמח, אימא."
עיניה של אמו נמלאו דמעות מחודשות. "רן.." היא פתחה, אבל הוא לא נשאר בכדי לשמוע.
"אני לא רעב, תודה." קטע אותה ומהר לעלות לחדרו.
הוא לא שיקר לאמה-תולעת-ספרים כשאמר לה שהיום היה יום נישואיהם של הוריו. זה באמת היה היום. אבל הוריו והוא מעולם לא חגגו אותו כשהיו יחדיו, הם מעולם לא הלכו ללונה פארק יחד ואכלו במסעדה וסיפרו לו כיצד הכירו, לא.
היה זה רק לאחר שאביו עזב אותם לטובת ההימורים שלו שאמו החלה לציין באופן קבוע את היום הזה על ידי שתייה לשכרה, והוא שבכל שנה קנה לה זר ורדים אדומים.
הוא ניסה לעשות את שאביו מעולם לא עשה למענה.
והוא כמעט ושכח לקנות הפעם ורדים.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
