התנגשות

התנגשות - פרק 45

  רן רץ לאורך כל הדרך לביתו.

לבו פמפם בחזהו ללא הרף, נשימותיו כבדו ומחשבותיו הסוערות לא הפסיקו להתרוצץ בראשו. 

הוא חשב מה מצבה של אמה, וגם שאם יקרה לה משהו הוא לעולם לא יוכל לסלוח לעצמו, הייתה לו תחושה עזה שהכל קרה באשמתו.

היא תהיי בסדר גמור, שכנע את עצמו. אבל מילותיה של הספרנית לגבי מצבה החמור של אמה כשמצאה אותה המשיכו להדהד באוזניו ורן לא הצליח לנערן מעליו.

רן הגיע לכניסה האחורית לביתו לאחר עשר דקות ומהר לפתוח את המחסן בו חנתה המכונית שלו. הייתה זו מכונית אדומה יפהפייה שקיבל במתנה מאביו לאחר שהוציא את רישיון הנהיגה שלו. 

ולמרות שרן לא נהג לדבר עם אביו, לא מאז שיזם את גירושיו מאמו של רן והחליט לעזוב אותם לטובת אישה אחרת לפחות, הוא בכל זאת לא יכל לסרב למתנה שכזו. 

המכונית האדומה הייתה דגם חדיש שמעולם לא אכזב את רן כשנזקק למהירות על.

רן נכנס למכונית בזריזות מיד לאחר צפצוף הדלקתה וטרק את הדלת אחריו.

היא תהיי בסדר גמור, חשב שוב רן, כשנסע מחוץ למחסן ואל עבר גבולות הכביש המהיר. 

בית החולים הראשי היה במרחק חצי שעה נסיעה. היתרונות בעיירה קטנה היו שהכל היה קרוב. 

רן החל בנסיעה הפראית שלו, המחוג במדידת מהירות המכונית נשק ללא הרף לעבירה על החוק.

"תחזיקי מעמד תולעת," לחש רן, כל כך בשקט עד שלא היה בטוח אם חשב את זה או באמת אמר זאת. "את תהיי בסדר גמור. אני רק צריך לראות אותך."