התנגשות

התנגשות - פרק 32

  אמה פרצה בצחוק.

בפעם המאה לאותה חזרה אולי.

"כפיכול" חיקתה את רן. רן נעץ בה מבט רושף אבל בו בזמן התאמץ שלא לפרוץ בצחוק בעצמו. הייתה לו תחושה שלא ככה הוגים את המילה הזו. 

"זה כביכול, לא כפיכול." אמרה אמה לאחר שהתעשתה. "והאמנם נגמר בסימן שאלה אתה לא אמור לומר את זה כקביעה." תקנה.

 רן גלגל את עיניו. "זו לא אשמתי שהמחזה מורכב משפה של ימי הביניים. הלוווו אנחנו בשנות ה2000, אני מוכן להבטיח לך שאף אחד לא משתמש במילים האלו."

אמה הרימה גבה. "אני משתמשת."

רן גיחך. "את ממש לא נחשבת."

"סלח לי, למה?"

"כי, בשנות ה2000 גם נערות בנות 17 לא מעבירות את כל זמנן בקריאת ספרים. אז את מחוץ לתחום במילא של שנות ה2000. את... ענתיקה."

עכשיו היה זה תורה של אמה לגלגל עיניים. "שטויות! ההפך הוא הנכון, מי שלא קורא ספרים הוא בור חסר ידע. כולם קוראים ספרים וזה לא קשור לתקופה בה אנחנו חיים. ספרים תמיד יהיו... באופנה."

רן צחקק, "אם ככה אין לך מושג אופנה מהי."

אמה עשתה לו פרצוף וחטפה את דף החזרות מידיו.

הם הקשיבו זה לקטעיו של זה כבר פעמיים. ולא הפסיקו לצחוק אחד על השנייה.

"זה מקרה אבוד." נאנחה אמה, "אנחנו באמת לא יודעים לעשות חזרה לבד."

"זה בגלל שאת תמיד מתקנת אותי בזמן שאני קורא."

"ובכן, זוכר שצחקת עליי שכל שאני יודעת לעשות זה רק לקרוא את הטקסטים שלי? טוב, אז אצלך המצב אפילו גרוע יותר, כי אתה לא מסוגל לעשות גם את זה."

רן פער את פיו ועיניו בהבעת פליאה מעושה ואמה צחקה למראה פניו. "מה? זה נכון."

"זה לא פייר!" קרא רן בילדותיות. "השפה פה היא.."

"כן, כן שמענו עלייך. רק שתדע שזו רמה ממוצעת ותו לא, השפה בכלל לא גבוה כי המחזה אמור להיות מודרני."

"טוב אז זה רק מובן שלמיס ויולה אין מושג מה המילה מודרניות אומרת."

"נראה שכל מי שסובב אותך לא יודע מילים, אבל אתה היחיד שלא מצליח לקרוא אותן!" קראה אמה.

רן הביט בה בתימהון מוחלט, זה היה רק הוא, או שאמה-תולעת-ספרים לא הפסיקה לרדת עליו?

"הו זה כבר יותר מדי. אני אראה לך מה זה," קרא רן והתקדם לעברה באיום.

חיוכה של אמה התרחב והיא נסוגה לכיוון דלת היציאה. "קודם תצטרך לתפוס אותי!" קראה אחריה ופרצה מחוץ לחדר החזרות.

"עם איך שרצת מקודם, אני לא חושב שזו תהיי בעיה!" קרא רן ומהר בעקבותיה.