אמה החלה לעשות את דרכה לביתה כששמעה קריאה מאחוריה.
"היי, אמה-תולעת-ספרים!" רן התקדם לעברה בריצה קלה.
אמה ניסתה להאיץ את צעדיה מבלי שרן יבחין בכך אבל לא הצליחה במיוחד.
רן נעצר לצידה והאט את צעדיו כך שהלך אתה. "אהבתי את החזרות היום, הן היו טובות, לא חושבת?" שאל עם אותו ניצוץ שובבות בעיניו שאמה כלל לא אהבה.
אמה התעלמה מדבריו והמשיכה בדרכה.
"אל תגידי לי שאת לא מדברת איתי בגלל התרגיל? מיס ויולה ביקשה מאיתנו לעשות אותו, לא אני." התגונן רן.
אמה הביטה בו במבט מצומם. "כן אבל אתה החלטת להפר את החוקים. בכוונה. ועשית משהו מאוד לא נחמד." טענה. רן פלט צחקוק. "את לא רצינית. אני שברתי את החוקים? את עשית את אותו הדבר! אני פשוט רציתי להזכיר לך שההפך הוא נכון, כי אני הייתי אמור להתקרב אלייך."
"לא נכון. אני רק המשכתי את המשחק של התרגיל אבל אתה, אתה-" אמה לא הייתה בטוחה איך להמשיך את המשפט. הרי גם רן-צרות-הול המשיך את המשחק רק בדרכו המעוותת שלו שהייתה עלולה לגרום לאמה להביך את עצמה בנפילה מול כתה שלמה. וזאת מבלי להכליל בכלל את ההשלכות של מעשיו, הקרבה הבלתי נסבלת ולא ראויה בינו לבינה.
"אני מה?" שאל רן בחיוך, "את יודעת שעשיתי את אותו הדבר בדיוק כמוך אמה. זה לא כאילו שאני נהינה להיות קרוב אלייך."
אמה נעצרה במקומה ונעצה בו את מבטה. "אתה מנסה לפגוע בי? כי אם כן אתה כושל כישלון נחרץ. גם אני ממש לא נהנית מהקרבה אלייך. למען האמת אני בכלל לא נהנית ולעולם לא אוכל ליהנות מקרבתו של מישהו שפורע חוק על בסיס יומי ומשחית-"
"רכוש בית ספר כמוני. כן, כן, הבנתי את זה כבר. אבל אם את באמת מתכוונת לכך, איך תסבירי את דפיקות הלב המהירות שלך בחזרה?" שאל בעוד חיוכו מתרחב.
אמה פערה את פיה וסגרה אותו שוב. זה היה שקר, היא הייתה בטוחה בכך. ואולי לא? הייתכן וליבה פעם בחוזק ללא ידיעתה? אחרי הכל זו הייתה הפעם הראשונה שהייתה קרובה כל כך לבחור.
אבל אז רן פרץ בצחוק. "היית צריכה לראות את הפרצוף שלך. הו אמה, מתי תפסיקי להאמין לכל דבר שאומרים לך?" קרא.
אמה הפנתה לו את גבה והמשיכה בדרכה. הפעם היא האיצה את צעדיה ולא היה אכפת לה אם רן-צרות-הול הבחין בכך שניסתה להתחמק ממנו.
רן חזר מהר מאוד להתהלך לצידה. "כדי להרגיש את פעימות הלב שלך היד שלי צריכה להיות הרבה יותר קרובה לחזה שלך. שאדגים לך איפה בדיוק?"
אמה התאפקה שלא להסמיק אבל הדבר היה חזק ממנה. "איך אתה מדבר!" קראה.
רן צחק במלוא גרונו. "זה נקרא דיבור מלוכלך. כדאי לך לנסות את זה מדי פעם. אני מוכן להתערב שאת מתה לקלל אותי." בזה אמה הסכימה אתו. "אחרי הפעם האחרונה שכינת אותי חזיר מעצבן, הבנתי עד כמה המצב קשה."
אמה גלגלה את עיניה לעברו. "אני בטוחה ששימוש בשפה נבולה ולא הולמת לא יוביל אותי לשום מקום בחיי."
רן כיווץ את גבותיו, "לא הבנתי חצי מהמשפט שלך." מלמל.
אמה נאנחה ונעצרה מול מבנה ביתה. "אני צריכה ללכת." היא סירבה להסתכל עליו.
אמה בדיוק עלתה על שביל הגישה לדלת הכניסה לביתה כשרן קרא שוב.
אלוהים, חשבה לעצמה, למה הוא תמיד עוצר בעדי כשאני מנסה לברוח ממנו?
"היי אמה, חשבתי לעצמי ו..." מלמל רן, אמה הסתובבה והביטה בו על אף שהבטיחה לעצמה שלא תעשה זאת. אצבעותיו סירקו את שיערו, או יותר נכון פרעו אותו. למה הוא חייב תמיד לפרוע דברים? חשבה אמה.
"על מה חשבת?" שאלה כשהייתה קרובה יותר לדלת הכניסה מאשר אליו.
"כדאי שנתחיל להתאמן גם אחרי שעות החזרה. אני מתכוון, מחוץ לבצפר, כמו שמיס וילה המליצה. בכל זאת, הודות לך ולפה הגדול שלך- יש לנו תפקידים ראשיים."
אמה פתחה את פיה כדי להזכיר לו שחלוקת התפקידים הייתה באשמתו כשהוא מהר להוסיף, "אני מצטער, לא התכוונתי להגיד את זה ככה. בכל אופן, מה את חושבת על מחר אחרי בצפר?"
אמה תהתה לרגע, היה עליה קודם לקרוא את המחזה במלואו, ולמרות שלא חיבבה במיוחד את רן-צרות-הול ונראה שלכל מקום אליו פנה הביא אתו אינספור בעיות, הוא צדק, היו להם תפקידים ראשיים שדרשו הרבה חזרות.
"בסדר," פלטה לפני שתתחרט על כך. "נוכל להיפגש בבית הספר מחר בחמש וחצי."
רן הנהן בחיוך. "קול," ופנה לדרכו.
אמה הביטה בו זמן מה לפני שפנתה שוב ונכנסה לביתה, מתפללת בליבה שלא טעתה בהחלטתה.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
