אמה מצמצה כמה פעמים אל מול המחזה שנגלה לפניה.
"ר-רן?" גמגמה. מה הוא עושה כאן, לכל הרוחות? בספרייה??
"האחד והיחיד," השיב רן קצרות ופסע פנימה אל חלל הספרייה. "סטלה, זמן רב שלא התראינו," מלמל בהינד ראש, כאות לשלום.
"זמן רב?" סטלה הביטה בו בספקנות, "הפעם היחידה שאי פעם ראיתי אותך כאן הייתה כשהיית בחטיבה, וריתוקים עוד התרחשו בספרייה."
רן משך כתף בחיוך זחוח, "אלו היו זמנים, הא?" השיב באנחת געגוע. "מה לא הייתי נותן כדי להחזיר את עונשי הריתוקים בספרייה. עדיף על ניקיון בית הספר, חונכות בשבתות והשתתפות מאולצת במחזה הסתיו, סמכו עליי." נאנח בתסכול.
אמה התאפקה שלא לגלגל את עיניה. "מה אתה עושה כאן, רן?"
רן התקדם אל עבר הדלפק ונעצר מולה, והדבר הזכיר לאמה את הלילה הראשון בו נפגשו.
גם אז דלפק העץ של סטלה היה החוצץ היחיד בניהם. "חיפשתי אחרייך." השיב בפשטות.
אמה שאפה למלוא ריאותיה. למה, בשם שמיים, שרן-צרות-הול יחפש אחריה? במיוחד לאחר... אמה מהרה לנער את המחשבה על מה שקרה אתמול מעליה. היא החליטה לנסות שלא לחשוב על זה יותר. בכלל. לילה שלם חסר שינה הספיק לה בהחלט.
"ולמה זה?" שאלה אמה בהרמת גבות.
רן השעין את מרפקיו על דלפק העץ ואמה תהתה האם גם הוא נזכר בלילה הראשון בו נפגשו כשעשה את אותו הדבר בדיוק.
"אני מעדיף שנדבר בפרטיות." לחש רן, על אף שסטלה לא הייתה רחוקה מאמה מספיק כדי לא לשמוע. הוא כמובן, ידע זאת. הכל היה חלק מהמשחק שלו, שאמה לא הצליחה להבין. אפילו הבעות פניו היו תיאטרליות משהו.
זה חייב להיות רע, חשבה לעצמה אמה. אם רן הגיע עד לספרייה בשבילה, ועוד עם הבעה זחוחה שכזו, זה היה חייב להיות רע.
"ואני מעדיפה שלא." קבעה אמה נחרצות ושילבה את ידיה על חזה. מה הוא חושב לעצמו? שהוא יכול פשוט להופיע כך בספרייה ולהפריע לשיחתה עם סטלה? ובכן כן, שיחה שהייתה בנוגע אליו, אבל זה ממש לא משנה. אחרי הכל, הוא לא ידע את זה.
רן הרים את גבותיו בפליאה, אבל הבעת ההפתעה מהרה להיעלם מפניו ובמקומה חיוך רחב הופיע.
"בסדר, נעשה את זה בדרך שלך אם כך. רציתי לדבר אתך על אתמול, את יודעת כשנפלת עליי וקרה המקרה שנגע-"
אמה זינקה ממקומה, כמעט ומפילה את כיסאה לרצפה. פניה הסמיקו באחת. הוא מעז, החוצפן!
"הו," רן התרחק מעט מהדלפק, חיוכו התרחב אפילו יותר. "ואני חשבתי שאין צורך בפרטיות."
אמה הידקה את לסתותיה ועקפה את הדלפק כשהתקרבה אליו ברקיעות רגליים. כשחלפה על פניו באגרופים קפוצים היא לא הצליחה לעצור בעצמה.
"שתוק רן." סיננה בעודה צועדת אל עבר דלת היציאה מהספרייה.
רן הטה את ראשו לצד כמו כלבלב מופתע, אגודלו החווה לכיוון אליו פנתה אמה ומבטו נתקל בסטלה ההמומה.
"זה רק אני, או שהיא הרגע אמרה לי לשתוק?"
חיוכו של רן לא יכל להתרחב יותר כשפנה אחרי אמה ויצא ממבנה הספרייה.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
