התנגשות

התנגשות - פרק 54

 "אמה יקירה, אני יודע כמה חשוב לך לא לפספס חומר לימודי. אני יודע שזו הסיבה שכל כך קשה לך לקבל את רצוני. ואני יודע שאינני יכול לבקש ממך להבין לגמרי מדוע אני בוחר בשבילך לפעמים. 

אבל כן הייתי רוצה שתדעי שאני תמיד פועל מתוך מחשבה ורצון כנים שיהיה לך טוב. ושתמיד תצליחי למצוא מקום בלבך לכבד את החלטותיו המיושנות של אביך הקשיש..."

אמה הנהנה והוסיפה בשקט, "אני יודעת, אבא." אבל בראשה ניקרה המחשבה האם החומר הלימודי שתפספס היה הדבר היחידי שהטריד אותה.

"אני אוהב אותך יקירה, אני לא רוצה שתהיי ממורמרת ומצוברחת כל היום בגלל ההחלטה שלי." מלמל אביה בנימה מסכמת.

אמה מהרה לקחת את ידו בידה כששמעה את הנימה העצובה שהתווספה לדבריו. אמה העלתה על פניה חיוך רחב בכדי להראות לו שהכל בסדר ולעודד אותו. כמו שתמיד נהגה לעשות. 

"זה בסדר אבא, באמת. אני מצטערת על התגובה הראשונית שלי. פשוט... פשוט הפתעת אותי. אני מצטערת."

אביה חייך קלות אבל נדמה היה לה שהעצב לא נמוג לגמרי מעיניו. כאילו לא לגמרי שיטתה בו עם החיוך המדומה שלה.

מוזר, חשבה אמה, זה בדרך כלל עבד.

"אני אוהבת אותך, אבא." אמרה וחיבקה אותו כשראשה התחפר בחזהו. "ואילו שטויות אתה מדבר, אתה בכלל לא קשיש.."

אביה צחקק. "אני בטוח שזה מה שכל הבנות הנפלאות אומרות לאביהן הקשישים."

"מה פתאום," השיבה אמה, "אני היחידה שעושה זאת. אין נפלאה ממני."עכשיו אביה צחק ממש. "את צודקת יקירה, את באמת מיוחדת במינך."

הם ניתקו זה מזו ואביה התרומם ממיטתה. "בסדר אם כך, אני אשאר אתך היום. אבל מחר אני חושש שאיאלץ להצטרף לבית היתומים בצהריים, כך שתישארי קצת לבד בבית." אביה נראה מעורער, הדבר לא מצא חן בעיניו.

"זה בסדר, אבא. אני אקרא איזה ספר טוב עד שתחזור." מהרה להגיב. אמה לא אהבה שאביה היה מוטרד, ועוד יותר לא אהבה שהיה מוטרד בגללה.

אביה הנהן, כמו לאשר לעצמו ואז פנה לצאת מחדרה. ממלמל "בסדר, אשתדל לחזור כמה שיותר מוקדם."

רק לאחר שדלת חדרה נסגרה מאחורי גבו של אביה, הרשתה לעצמה אמה למחות את החיוך המזויף מפניה.

דמעות חזרו להציף את עיניה, אבל הפעם היא לא נתנה להן לזלוג.