רן המתין בעצבנות בפנייה הראשונה במסדרון מחוץ לכתת המשחק.
הוא שמע את צעדיה הקלילים של אמה מתקרבים למקום מחבואו זמן קצר לאחר יציאתה של מיס ויולה. מיס ויולה הזו, רתח רן.
מישהו תפס בידה של אמה כשפנתה במסדרון ומשך אותה בחוזקה אל מאחורי הקיר. מבטה של אמה קפץ לפניו. רן-צרות-הול עמד לפניה במבט קטלני.
"אתה," קראה אמה והחזירה לו מבט משלה.
"כן, אני!" קרא רן. "יש לך מושג בכלל מה עשית? למה היית חייבת להתפרץ ככה מול כולם?"
אמה בהתה בו לרגע ארוך עד שקלטה שהוא האשים אותה בתפקידים שקיבלו.
אמה פלטה נחרת צחוק, "אתה לא יכול להיות רציני," מלמלה בהינד ראש. הוא צחק?
"זה נראה כאילו אני צוחק?" שאל רן ברציניות כהד למחשבותיה.
אמה פערה את פיה וסגרה אותו שוב. איך מסבירים למישהו שהוא האשם?
"אם לא היית לוחש לי באוזן את כל הדברים הטיפשיים האלו שאמרת על הספר לא הייתי מתרגזת כל כך ו-"
"בשם אלוהים, זה בסך הכל ספר אמה! אם ידעתי שככה את מגיבה כשמדברים על דברים דוממים, כמו ספרים, לא הייתי עושה את זה! במיוחד אם הייתי יודע שמיס ויולה המטורללת הזו תפרש את זה כמשהו אחר לגמרי. בכל אופן, לא היית אמורה לערב אותי מלכתחילה, אם את מתפרצת קחי אחריות על המעשים שלך- למה היית חייבת לציין אותי!" קולו של רן התרומם.
אמה צמצמה את עיניה לעברו. "כי זה היה באשמתך! לא פייר שכולם יחשבו שאני משוגעת ומדברת לעצמי, לא חושב?"
"פייר ועוד איך!"
"לא!"
"כן."
"אמרתי שלא!"
"אז תישאי בתוצאות!"
"אני נושאת! לקחתי על עצמי את התפקיד של בלייר והאחריות לדאוג בנוסף גם לתפקיד הטיפשי שלך!" צעקה אמה, יוצאת מכלל שליטה, ומיד בלמה את פיה בכף ידה.
עיניה נפערו, מה - אמרה - הרגע? התפקיד הטיפשי???היא יצאה מדעתה, תפקידו של מר מק'ול היה הדבר האחרון עלי אדמות שהייתה מתארת כטיפשי. רן-צרות-הול הזה גרם לה לומר דברים שממש ממש לא התכוונה להם. אני מצטערת מר מק'ול, חשבה לעצמה אמה. התכוונתי לרן.
"עשית מה? חשבתי שאת הולכת להתמקח עם מיס ויולה ולשחרר את שנינו. אני לא מאמין,"
"היי, אתה היית הראשון שעזב! איך אתה יכול בכלל לבקר את ההתנהלות שלי?" קראה אמה.
רן שאף למלוא ריאותיו. זהו זה, חשב, המצב היה אבוד, הוא היה למר מק'ול ואמה-תולעת-ספרים לבלייר אהובתו. מצוין.
"אתה יודע מה? אני לא מבינה בכלל למה אני זו שמצדיקה את עצמה. אני בסדר. למה שאתה לא תסביר למה מלכתחילה החלטת באורח פלא להצטרף למחזה? אתה הרי לא לוקח שיעורי משחק." טענה אמה.
"אני מחויב לקחת חלק במחזה הארור, כמו גם בניקיונות בית הספר והעברת שיעורים פרטיים אחת לחודש." מרר רן באומללות.
"הכל חלק מהתנאי שלי להישאר בתיכון אלפרד. מרוצה? תהיי בטוחה שלעולם לא הייתי משתתף אם זה היה נתון לבחירתי."
אמה בלעה את רוקה, עכשיו הכל היה ברור. "הא, נכון. כמעט ושכחתי ממה שאתה וחברייך עוללתם לבית הספר. יצאת מדעתך, דרך אגב?"
"ששש!" היסה אותה רן, "אסור שאף אחד ישמע."
"למה? קח אחריות על המעשים שלך." צטטה אמה את דבריו בהתחכמות.
רן נעץ בה מבט מוות. "תירגעי אמה-תולעת-ספרים. אל תערבבי את אי ההבנה של המחזה בהבטחה שלך לי." איים רן.
אמה הידקה את לסתותיה. "כי אז תספר לכולם שאני סובלת מהתקפי חרדה כמו שהבטחת שתעשה?" שאלה בלסת חשוקה.
רן חייך, "מבלי למצמץ." הבטיח.
פיה של אמה התעוות כשניסתה לא לומר את המילים שרצתה לצעוק. היא לא הצליחה.
"חזיר מעצבן שכמותך!" קראה אמה, הפנתה לו את גבה וברחה אל מחוץ לכותלי בית הספר, היא המשיכה לרוץ עד שהגיעה לביתה והייתה מוגנת במרחב האישי שלה.
לרן-צרות-הול היה כישרון נפלא לחדור אליו, איכשהו.
YOU ARE READING
התנגשות
Roman d'amour#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
