"אמה!" קרא רן בבהילות, הוא באמת ובתמים פחד מתגובתו של אביה במידה ויגלה אותו כאן.
"אל תאיץ בי! אתה מלחיץ אותי.." קראה אמה חזרה, בעוד אצבעותיה עדיין לוחצות את רקותיה בניסיון להישאר מרוכזת ולחפש אחר רעיון שיציל את שניהם.
כמובן שהערותיו המלחיצות של רן ברקע לא סייעו לה בשום צורה, אלא עשו את ההפך הגמור.
"הו אני מלחיץ אותך? אני כל כך מצטער גברתי, טעות שלי. את רוצה אולי שגם נפתח שולחן ונציע תה לאביך ברגע שיכנס בכדי לכבד אותו בקבלת פנים מחממת לבבות?" תהה רן בעליצות.
אמה חרקה בשיניה והכריחה את עצמה להתעלם ממנו.
תחשבי אמה, תחשבי.
"אמה!" קרא שוב רן כשהיא לא הגיבה, "הלו? כדור הארץ לאמה! זה אבא שלך בחוץ, עומד לתקתק על הדלת המחורבנת ממש בכל רגע, את יודעת אותו אבא שומרני שלך מהמאה הקודמת שעוד עלול לתלות אותי ברגע שיראה אותי כאן. נחשי מה? זה לא הזמן לא להילחץ!"
רעיון החל להתגבש בראשה של אמה, היא לא אהבה את המחשבה שתיאלץ לשקר לאביה בכך שתחביא את רן אבל העדיפה לעשות זאת מאשר האפשרות האחרת.
מאשר שאביה יראה את רן. אחרי הוויכוח שהיה להם מוקדם יותר בו טענה אמה שתשתעמם אם תישאר כל היום לבדה הוא עוד עלול יהיה לחשוב שהייתה זו היא אשר הזמינה את רן, ועוד מאחורי גבו. ואז הוא בוודאי ירגיש נבגד, או יותר גרוע מאוכזב.
אמה לעולם לא רצתה לראות את אביה מאוכזב, על אחת כמה וכמה ממנה.
אמה תפסה בשרוול חולצתו של רן ומשכה אותו במהירות אחריה.
"אוקי, יש לי רעיון," הכריזה.
"תודה לאל באמת." מלמל רן מתחת לאפו.
"אבל אתה חייב לציית לכל מה שאומר מבלי להוציא הגה, מובן?"
"הגה?" גבותיו של רן התרוממו, "מה זה?"
אמה גלגלה את עיניה ומשכה אותו במעלה גרם המדרגות אחריה. "פשוט תהיה בשקט. חושב שתוכל לעשות את זה?"
"נו באמת תולעת, שקט זהו שמי השני."
לשמע דבריו המפוקפקים אמה הבזיקה מבט חטוף מאחורי כתפה לעברו של רן.
וזה השיב לה חיוך צדדי מסוכן.
בדיוק כשהגיעו למדרגה האחרונה בגרם המדרגות נשמעה נקישה בדלת הכניסה לבית.
YOU ARE READING
התנגשות
عاطفية#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
