הודעה חשובה: אז ככה, הפרק הזה הוא הפרק האחרון לחודשיים הקרובים. הסיפור יוצא לפגרה לצערי! הבגרויות שלי לוקחות לי את כל חודש מאי והלמידה להן לוקחת לי את כל חודש אפריל (למעשה אני מכינה לוח זמנים ממש עכשיו). לכן, אני לא הולכת לכתוב בחודשיים הקרובים, חודשי אפריל ומאי יהיו נטולי פרקים לצערי. אני כל כך מצטערת, אני יודעת שהרבה מכן תמיד מחכות לפרקים, ואתן באמת מדהימות, עם כל התגובות וההודעות המעודדות שלכן, אני כל כך שמחה שיש לי אתכן. באמת באמת. אני מבטיחה לחזור ממש מיד בסוף חודש מאי, עם המוני פרקים חדשים (מילה של סופרת-חובבנית-אנונימית בהתהוות! ;) ניפגש בסוף מאי!
בינתיים, תהינו מהפרק האחרון הזה...
רן התרחק בספק ריצה ספק הליכה מהירה ממקום הימצאותה של אמה.
הוא כמעט נישק אותה. נישק! זהו זה, זה היה יותר מדי בשבילו. הוא כנראה יצא מדעתו.
כל שרצה כשחיפש אחריה היה להבהיר לה שמה שקרה אתמול היה בטעות והוא ממש ממש לא התעניין בה בצורה כזאת, ככה שאין מצב שהיה שולח את ידו בכוונת תחילה לגעת בה.
אבל עכשיו, או הו, עכשיו המצב היה אבוד לגמרי. איך יוכל אי פעם להתחמק מזה?
רן לא ידע אפילו איך להסביר את שקרה הרגע לעצמו, איך יוכל אם כך להסביר זאת לאמה?
רן חשב שוב על שפתיה הפשוקות מעט של אמה, כמה רכות הן בוודאי היו אם היה מבריש את שפתיו שלו כנגדן, כמה...
רן ניער את ראשו, על מה הוא חושב לעזאזל? זאת אמה-תולעת-ספרים! אותה אמה שלמדה אתו מאז היסודי, אותה אמה שנהגה ללכת לכל מקום כשספר תחוב תחת זרועה, אותה אמה שנהגה להשתמש במילים כמו "כמובן" ו"פורעי חוק".
הוא לא רצה לנשק מישהי כמו אמה. למה שירצה לנשק מישהי כמו אמה? אבל ברגע ההוא, ברגע ההוא כשעמדה כך מולו כשגבה אל הקיר ומלמלה בעצבנות כהרגלה, כל שראה היו שפתיה.
רן פרע את שיערו שוב ושוב כשהגיע למבנה בית הספר. הוא ידע שאיחר לשיעור שלו ולכן החליט להתעכב עוד קצת. הרי במילא יקבל איחור, כך או כך.
רן נאנח והמשיך להרהר באמה ובאיך כמעט ונישק אותה. זה בגלל שהיא יפה, שכנע את עצמו, זה הכל. גילית שהיא יפה בפעם הראשונה בחייך וזה תמיד נחמד לנשק מישהי יפה. כן, החליט רן בו ברגע, זה בגלל שאמה-תולעת-ספרים הייתה יפה.
אבל משהו התפתל במורד בטנו ואמר לו אחרת. גופו מעולם לא בגד בו כך עם אף בת אחרת כמו שנהג לעשות בכל פעם שהיה בחברתה של אמה. כשפתאום החליט להסיט את שיערה, או להתקרב אליה או לנשק אותה.
"אוח, אני משתגע!" קרא רן ופרע את שיערו שוב. הוא נישק בנות לפני, לא מעט מהן, הוא עשה גם יותר מרק להתנשק אתן. אבל הוא מעולם לא נתקף דחף שכזה לנשקן, שגרם לו להטיל עצמו עליהן כך פתאום ללא אזהרה ולהחליט בו ברגע לנשק אותן כמו שקרה עם אמה.
אם כל כך רציתי לנשק אותה, חשב רן, למה לא עשיתי את זה? רן שאף שוב למלוא ריאותיו. הוא כבר ידע את התשובה, וזו, הטרידה אותו אפילו יותר מהרצון שהתעורר בו לנשק את אמה.
זו הייתה התגובה שלה. איך שנראתה כשהבינה מה עמד לעשות.
רן פקח את עיניו רק רגע לפני שהצמיד את שפתיו לשפתיה, והוא ראה אותה.
הוא ראה איך עצמה את עיניה חזק-חזק כאילו חיכתה שיכה אותה או משהו, והתכווצה לאחור כאילו קיוותה שקיר הספרייה יבלע אותה. היא נרתעה ממנו. לא, לא אפילו יותר גרוע, היא נגעלה ממנו.
רן לא האמין למראה עיניו, אף בת לעולם-מעולם לא נגעלה ממנו לפני שעמד לנשק אותה. אבל אמה-תולעת-ספרים, אמה בהחלט כן. וזה כל מה שנדרש כדי לגרום לו להפסיק, הוא לא יכל לשאת במחשבה שיכפה את עצמו עליה.
רן נאנח עמוקות ונכנס למבנה בית הספר. כשפנה בכיוון כתתו המחשבות עוד המשיכו להתרוצץ בראשו.
הוא כמעט ונישק את אמה-תולעת-ספרים אבל בסוף לא נישק אותה בגלל תגובתה.
בחיי, חשב רן בעגמומיות, אני הולך ומתרכך מיום ליום.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
